הוצאת נבטים ממקום הנבטתם בשבת

התשובה

בגמרא[1] נאמר שהתולש בשבת כשות שגדל על גבי קוצים, או פטריות שגדלות על דפנות הדלי - חייב, משום 'עוקר דבר מגידולו', אף על פי שהם לא ינקו מהאדמה[2]. חיובו מן התורה הוא משום 'תולדה' של מלאכת 'קוצר'[3]. נשאלת השאלה, כיצד ייתכן שתלישת כשות ופטריות, שאינם גדלים כלל באדמה – אסורה מהתורה, ואילו תלישת גידולי עציץ שאינו נקוב, המכיל אדמה - אסורה רק מדרבנן? משיבה הגמרא (שם), שתלישה מעציץ שאינו נקוב אסורה רק מדרבנן, משום ש'אין דרך זריעה שם'[4]. לעומת זאת תלישת כשות הגדל על גבי קוצים, או פטריות הגדלות על דפנות הכלי, אסורה מן התורה, משום ש'היינו רביתייהו', כלומר זהו 'עיקר גידולם'[5]. כך פסק הרמב"ם[6], וכך פסק גם השו"ע[7]. בהסבר הדברים, כתב הרה"ג צבי פסח פרנק זצ"ל, ש'בכל דבר שדרכו ליגדל מאליו לעולם חייב משום קוצר בין בתלוש ובין במחובר'[8] ודייק בדבריו מו"ר הרב יעקב אריאל שליט"א:

שרק דבר הגדל בצורה טבעית היינו רביתיה, אך דבר שאינו גדל בצורה טבעית אלא רק בצורה מלאכותית, לאו היינו רביתיה. ולפי זה גידולי מים טבעיים, הגדלים בדרך כלל במים מאליהם, כגון אצות ופטריות, היינו רביתייהו והתולש מהם בשבת חייב.

לעומת זאת 'פרחים הגדלים רק באופן מלאכותי על מים אינם רביתייהו והתולש מהם בשבת פטור'[9]. כך גם פסק הגר"מ אליהו זצ"ל[10]: 'אסור להוציא נבטים אלו ממקום הנבטתם בשבת אף אם אינם מונחים במים'[11].