טעמי מצוות

התשובה

בס"ד

שלום וברכת ד'

ד"ש לנכדה

א. דיני התורה הם אלוקיים ולא נתונים לדעת האדם הפרטי. אמנם אפשר להסביר ולהבין פחות או יותר, כל אחד לפי דרגתו והשגתו, אבל בעיקרון אין הטעם משפיע על ההלכה, וכבר אמר ישעיהו "לא מחשבותי מחשבותיכם". השאלות שלנו הם לפי ההבנה שלנו, אבל ההבנה של הקב"ה היא ברמה אחרת ועליונה יותר ואיננה שייכת להבנתינו. על כן אם התורה צוותה רק על עוף א"כ הצווי הוא על עוף, אמנם היו שהחמירו גם בדג, ובייחוד בין בני ספרד שלא אוכלים דג וחלב, אבל גם למחמירים ברור שהדבר מותר, אלא שהם מחמירים על עצמם, ולא מדין התורה אלא הנהגות מעשיות. 

ב. התורה ופרושיה נאמרו למשה בסיני, חלקם הועברו לעם ישראל כולו, ומעם ישראל לעולם כולו, וחלקם הועברו למשה רבינו כהלכה למשה מסיני. הפרשנות לדברי התורה האלוקיים איננה פרשנות אנושית עצמית אלא היא ברמה אלוקית, ועל כן כשחכמינו הסבירו לנו את פרוש המשפט "לא תבשל גדי בחלב אמו" הם הבינו שאין כאן שאלה של אם ובן המתבשלים יחד או שאלה מוסרית בלבד של רחמי אם על בנה, אלא איסור בשר בחלב, הפרדה מוחלטת בין בשר וחלב, אפילו שאין כאן יחס של אם ובן. כל דבר שאינו בשר בחלב לא כלול באיסור, ואנו לא מדמיינים לעצמנו שאנו נגזור ונתן חוקים אלוקיים שיהיו קיימים לעד, שכלנו מוגבל בקושי לתקופה קצרה ביותר, ועל כן הקביעה היא לפי הנהגות הקב"ה כפי שמסר את התורה ופירושה למשה ולישראל במעמד הר סיני. 

בברכת התורה והארץ

יהודה הלוי עמיחי

מכון התורה והארץ