בנייה מעל חצר פרטית שהוחזקה למקום הסוכה

התשובה

נפסק ב'שלחן ערוך'^[1]:

המבקש להוציא זיז [פי' כעין נסר או ראש קורה הבולט מן העלייה ולחוץ] מכותלו על אויר חצר חבירו כל שהוא, בעל החצר מעכב עליו, שהרי מזיקו בראייה בעת שתולה בו ומשתמש בו.

וכתב הסמ"ע^[2] שאף אם הזיז הוא פחות מטפח, ואינו ראוי להשתמש בו, גם אז השכן יכול למנוע אותו בטענה שמ"מ ראוי לתלות בו דבר קטן, ויש 'היזק ראיה'. ובספר 'פתחי חושן'^[3] כתב להלכה שהוא הדין בכל תשמיש שרוצה לעשות על אוויר חברו. אם בעל החצר יכול להינזק מכך נזק כלשהו, יכול הוא לעכב אותו, לדוגמה אם השכן רוצה לתלות כביסה מעל החצר, וזו עלולה לטפטף עליו. למדנו מכאן שניתן למנוע אף בנייה מועטת מעל החצר, גם אם לא נגרם מכך נזק גדול. לפי זה גם בנידון דידן יוכל הדייר התחתון להתנגד, כיוון שלמעשה הוא ניזוק מכך, כפי שטען.

וכן פסקו בבית הדין ירושלים לדיני ממונות,^[4] וכתבו שכן הוא גם, להבדיל, לפי חוק המקרקעין, סעיף 71ב ס"ק ז:

לא תתקבל החלטת הרחבה שיש בה כדי למנוע מבעל דירה את האפשרות לבנות סוכה, אם נהג לעשות כן לפני ההחלטה.

העולה מן האמור, יש זכות לדייר בקומה התחתונה למנוע בנייה מעל חצרו באופן שימנע ממנו להקים שם סוכה. יש להבהיר שאישור העירייה שניתן לדיירים מקבל תוקף רק בהסכמת כל הדיירים, וכמובן אינו סיבה לכפות על הדייר להסכים לכך.

[1].     שו"ע, חו"מ סי' קנג סע' א.

[2].     שם ס"ק א.

[3].     ס' פתחי חושן, נזיקין פט"ו הע' ב'.

[4].     בראשות הרא"ד לוין, חלק יא עמ' תסו.