התשובה
את השאלה השלישית לא הבנתי.אך באופן כללי נראה שכשם שתשובה
מועילה למפרע כך כל פגם רוחני ניתן לתיקון למפרע.
לגבי שתי השאלות הראשונות: אדם שהוא אנוס עפ"י לבו ורגשותיו
למעשה מסויים כמובן שדיני שמים כלפיו שונים מאשר העושה מרצונו
החופשי. ואפילו בשבועות ששני ת"ח כ"א חשב שרבו אמר ד"א ושניהם
נשבעו ושניהם פטורים משום שלבם אנסם (שבועות כו ע"א). ועם זאת
אף אדם כזה מצווה לעשות ע"מ להתרפא. והיינו ללכת לפסיכולוג
ולעבוד על עצמו להשתחרר מבעיותיו הנפשיות. וככל שאדם מודע להן
יותר שומה עליו לעשות לעצמו ולסובבים אותו ולתקן את הפגום בו.
ובודאי שאם בכוחו לתקן ואינו מתקן הוא נתבע על כך כלפי שמיא.
