גוון התכלת

התשובה

הרמב"ם (הל' ציצית פ"ב ה"א) כתב בהקשר לתכלת כך:

היא הצמר הצבוע כפתוך שבכחול וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע. והתכלת האמורה בציצית צריך שתהיה צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה.

ואילו בפירושו למשניות[1] כתב:

ואינו אצלינו היום לפי שאין אנו יודעים צביעתו, לפי שאין כל גון תכול בצמר נקרא תכלת, אלא תכלות מסויימת שאינה אפשרית היום.

מלשון הרמב"ם בפירוש המשניות אפשר להבין שהתכלת צריכה להיות בגוון מדויק מאוד שאין אנו יודעים אותו, ולכן כתב הרמב"ם שאינו מצוי, ואילו בהלכה נראה שחזר בו, והגוון צריך להיות דומה לרקיע, אלא שצריך תכלת עמידה שנשארת בצמר ואינה יורדת. האם לפי דבריו בהלכה התכלת צריכה להיות דומה לרקיע כ'שתי טיפות מים'? קשה לומר כך, מכמה סיבות:

א. ברוב מקורות חז"ל, נזכר שהתכלת דומה לים והים דומה לרקיע, ולא שהתכלת דומה לרקיע (מנחות מג ע"ב ועוד).

ב. צבע הים, ובמידה פחותה גם צבע הרקיע, משתנים בחילופי הזמנים והמקומות, ואם כן קשה להצביע על גוון מסוים השייך דווקא לשמיים, ועמד על כך הגרי"מ טוקצינסקי בספר 'עיר הקודש והמקדש'.[2]

ג. בהמשך ההלכה כתב הרמב"ם:

...וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית אף על פי שהוא כעין הרקיע, צבעו באסטיס או בשחור או בשאר המשחירין הרי זה פסול לציצית...

כלומר לדעת הרמב"ם צבע האסטיס הוא ה'קלא אילן', הנקרא היום 'אינדיגו', ובאמצעותו ניתן לשחזר את צבע התכלת.[3] בגמרא (בבא מציעא סא ע"א) מבואר שצבע קלא אילן זהה לצבע התכלת, ונאמר שם שהיה מקובל לזייף את התכלת ולעשותה מקלא אילן, והקב"ה, שהבחין במצרים בין דם בכור לדם שאינו בכור, ייפרע ממי שמטיל קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. ויש לציין שצבע זה של קלא אילן הוא כחול עמוק יותר מצבע תכלת השמיים הרגיל. לאור זאת יש להסביר שהדימוי לרקיע הוא בבחינת 'מראה מקום הוא לו' (קידושין מח ע"ב), לדמיון כללי בלבד.

לסיכום, התכלת שבציצית וכן בבגדי הכהונה אינה צריכה להיות בהכרח דומה מאוד לשמיים.

[1].   פיה"מ לרמב"ם, מנחות פ"ד מ"א.

[2].   עיר הקדש והמקדש, ח"ה עמ' מז.

[3].   הרב הרצוג, מובא בעיר הקודש והמקדש, ח"ה עמ' נט. ועי' במאמר הרב שאול יונתן וינגורט, 'בין תכלת ללבן', תחומין כא, עמ' 496.