גג מזבח הנחושת

התשובה

על מזבח הנחושת נאמר (שמות כז, ח): 'נבוב לוחות תעשה אותו'. רש"י במקום מפרש: 'לוחות עצי שיטים מכל צד והחלל באמצע'. על הפסוק (שמות כ, כא): 'מזבח אדמה תעשה לי', מפרש רש"י על פי המכילתא: 'שהיה ממלא את חלל מזבח הנחושת אדמה בשעת חניית'; ולפי דבריו נראה שלא היה לו גג.

הדברים מפורשים ב'אברבנאל' (שמות כז, א):

שיהיו דפנות המזבח מעצי שיטים, לא גגו, כי ימלאוהו עפר כמו שאמר מזבח אדמה תעשה לי... ואם היה המזבח מכוסה מעצי שטים היה נשרף ונשחת המזבח כיון שאש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (שמות כז).

הראבי"ה[1] לומד מן הפסוקים שבניגוד לנאמר במזבח הזהב: 'וציפית אותו זהב טהור, את גגו ואת קירותיו...' (שמות ל, ג), בנאמר במזבח העולה לא נזכר גג, ומכאן שלא היה לו גג. בזה הוא פותר גם קושי מציאותי. אם היה גג ממתכת למזבח, כיצד היו הכוהנים הולכים יחפים על גגו בזמן ההקרבה? בוודאי היו נכווים, שכן מתכות מעבירות חום. הראבי"ה דוחה את האפשרות שהיה שם מעשה נסים, שכן לא מצאנו בחז"ל נס כזה. גם לדעת ה'ספורנו' וה'חזקוני' לא היה גג למזבח הנחושת (שמות כז, ח), וכך גם דעת המלבי"ם (שמות כ, כא): 'כי לא היה לו גג... ומלאוהו אדמה ונתחבר עם אדמת המשכן'. עוד יש לציין כי מבחינה טכנית, קשה למלא אדמה את כל חלל המזבח באדמה, אם המזבח סגור מלמעלה.

בניגוד לאמור לעיל, מן המדרש משתמע כי היה גג למזבח הנחושת, וכן נאמר במדרש תנחומא (תרומה סי' יא):

אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים אמרת לי לעשות מזבח עצי שטים ולצפותו נחושת ואמרת לי אש תמיד תוקד על המזבח אין האש מעברת אותו צפוי ושורפת את העץ? א"ל הקדוש ברוך הוא למשה... מזבח העולה אעפ"י שכתוב בו אש תמיד תוקד על המזבח לא הנחשת עתיד לבער ולא העצים נשרפין... שמא האש יורדת מלמעלן לשעה היתה, לפיכך לא היה נזוק, אש המזבח יתירה שלא היתה זזה הימנו לא ביום ולא בלילה...

דבר מעניין נכתב ב'חזקוני' (במדבר יז, ד-ה). כידוע, מן המחתות שעליהם הקריבו אנשי עדת קרח את הקטורת, נצטווה משה לעשות ציפוי למזבח. כאמור, ה'חזקוני' פירש שלא היה גג למזבח, והוא מפרש שמן המחתות הללו עשו גג למזבח הנחושת, שעד אז לא היה לו גג.