התשובה
1. נראה שהכל כלול בלה"ר הן גנאי הן נזק הן סיבוב רע לחברו ואיני רואה את ההבדל העקרוני ביניהם.
2. ככלל בדר"כ חז"ל לומדים 'בעמך - בעושה מעשה עמך' ולכן אמירת לה"ר על נכרים 'מותרת' ועם זאת אין זו מעלה והרגיל בכך יגיע לדבר בישראל.
לכבוד הגאון הרב אריאל שליט"א
לאחרונה למדתי את הלכות לשון הרע, ואשמח אם הרב יוכל לפשוט את ספיקותי בהלכות אלו:
1. לא הבנתי את הגדרת איסור לשון רע לפי החפץ חיים, האם מדובר באמירת גנאי על אדם אחר או בדיבור שנועד לפגוע בו.
בכלל א הח"ח כותב רק שלשון הרע זו גנות, וכך גם בכלל ב. בבאר מים חיים (ב,ה) הוא כותב לראשונה שלאו דוקא גנות, אלא כ מה שיכול להסב נזק או צער.
בכלל ג כותב הח"ח בסע ד שלשון הרע זה אפילו אם אין גנאי אלא רק סיבוב רעה לחבירו, ובסע ו כותב הח"ח שסיפור גנאי על חבירו אסור אם אין בכל שום נזק, ואף אם שיער שלא יהיה בכל שום נזק.
מפסקים אלו היה אפשר להבין שיש שני סוגים של לשון הרע (נזק וגנאי) אע"פ שהח"ח לא הגדיר כך בפירוש בתחילת ספרו. אולם ממקומות אחדים בספר נראה שלשון הרע זה רק גרימת נזק.
בכלל ה הח"ח אמנם מביא מהרמב"ם בפיהמ"ש שלשון הרע זה סיפור דברים רעים על אדם, ולכן אסור לדבר על חסרון מעלותיו. אולם אח"כ כותב שגם מהרמב"ם בהלכות דעות שכתב שלשון הרע זה להזיק, "נראה ברור שחסרון שלילת המעלות לשון הרע גמור הוא מן התורה", ומכאן ואילך מסביר באריכות מדוע אם אומרים על אדם שהוא לא חכם וכד זה מזיק לו, ולכן זה לשון הרע.
מכל אריכות הדברים שם נראה שרק בגלל שנגרם נזק עוברים על לשון הרע. אולם בצורה מפורשת זה מופיע בכלל ח אות ג, שם כותב הח"ח שלפעמים שייך לשון הרע גם על הקטן והוא מראה איך אפשר להזיק לקטן ע"י לשון הרע. מפסק זה נראה בפירוש שאם לא נגרם נזק לקטן מהדיבורים הרעים עליו לא עוברים על לשון הרע.
אשמח אם הרב יוכל להסביר לי את כוונת הח"ח.
2.
שמעתי ממספר אנשים שאיסור לשון הרע אינו חל על גויים, ואין איסור לומר עליהם לשון הרע. האם יש לכך מקורות בגמ או בראשונים?
אפשר לומר ש"לא תלך רכיל בעמיך" זה דוקא "בעמיך", אולם לא ראיתי שום לימוד כזה, וכן - אולי יש חילוק בין לשון הרע לרכילות?
בח"ח לא ראיתי התייחסות מפורשת לכך. אמנם הוא כותב שאיסור לשון הרע לא עוסק באפיקורסים משום שזה דוקא בעושה מעשה עמך, אולם גם לגבי אפיקורסים שאינם בכלל "עמיתך" ראיתי שהח"ח (בכלל ח ובכלל ד סע ז ובבאר מים חיים שם) מחלק בין מי שפרק עול מלכות שמים לגמרי שעליו אין שום איסור, לבין מי שלא נזהר בעבירה מפורסמת שמותר לומר עם הרבה הגבלות. ולכן לא ברור לי מה יחסו לגוי.
כמו כן, לא הבנתי למה אומרים שמותר לומר לשון הרע הגוי, הרי יש בכך בעיה חמורה המידות, השחתת הנפש וכד?
1. נראה שהכל כלול בלה"ר הן גנאי הן נזק הן סיבוב רע לחברו ואיני רואה את ההבדל העקרוני ביניהם.
2. ככלל בדר"כ חז"ל לומדים 'בעמך - בעושה מעשה עמך' ולכן אמירת לה"ר על נכרים 'מותרת' ועם זאת אין זו מעלה והרגיל בכך יגיע לדבר בישראל.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
