התשובה
המוסיקה היא כלי רוחני הפועל על האדם. התוכן הטמון במוסיקה מובע במנגינה ומובע במלים המצורפות לה, (אם ישנן כאלה). לגבי מלים נוצריות; אם כוונתך למלים לועזיות איןבהם בעיה אם תוכנן אינו פסול. אך אם כוונתך לדברי שבח והלל לאותו האיש וכדו' כמו בפסיונים ואוראטוריות מסוימות - איןם לשומען שיטת הרמב"ם (אבות פ"א משנת: לא מצאתי לגוף וכו' ) היא שבשיר בעל מלים לא חשוב מקורו הרוחני ולא חשובה שפתו, אלא החשוב הוא תוכן מילותיו האם הוא חיובי או לאו, וע"כ אם הוא חיובי אפילו הוא בלשון לעז מותר לשוררו.
ביחס למנגינות בכלל צריך לדעת שישנה השפעה דו כיוונית בין ישראל לעמים בנושאים אלו, וע"כ נחלקו בכך הפוסקים י"א (שו"ת צי"א חי"ג סי' יב) שאין להכניס מנגינות חול וכש"כ הלקוחות מאומות העולם לבית הכנסת, וי"א (שו"ת יבי"א ח"ו או"ח סי' ז) שמותר לשורר עפ"י מנגינות נכרים ומילים מן התפילה וכד'. אצל האשכנזים נטו לדעה המחמירה ואילו הספרדים נטו ואף נהגו בכ"ד כדעה המקילה. למעשה גם האשכנזים - בעיקר החסידים -הקלו לאחר "גיורן" של המנגינות.
אין לחשוש לכתחילה לכל מוסיקה קלסית שמא נוצרה לשם ע"ז (נצרות) וכדו'. באשר לקוראלים של באך צריך לברר יותר לעומק אלו מהן נועדו לכבוד אותו איש ואלו היו פסוקי תהילים בלבד.
