התשובה
ההלכה היא שחוב בשטר יוצר שעבוד נכסים, ואז ניתן לגבות אותו גם מלקוחות, ולכן מצד הדין בעל החנות חייב לכבד את השובר מכוח שעבודם של הנכסים שהוא רכש לבעל השובר.[1] אומנם ניתן לטעון שהיות ואין חתימת עדים על השובר, לא נוצר שעבוד, אך עם כל זאת, ניתן להחשיב את הרישום בקופה כדבר רשמי לכל דבר, וכשם ששטר יוצר שעבוד, גם תיעוד זה גורם לשעבוד נכסים. ואף שחז"ל התנו את השעבוד בכך שישנם עדים המפרסמים את הדבר, מכל מקום ההנחה היא שיש לכך פרסום, בייחוד שלרוכש החדש הייתה אפשרות לעבור על הרישום המסודר ולהתוודע לקיום השובר, ומסתמא על דעת כן הוא קנה את המקום. אומנם אם בחוזה הקנייה נאמר במפורש שהבעלים החדשים מתחילים דף חדש, אז יש לפנות לבעלים הקודמים.
[1]. שו"ע, חו"מ סי' קיא סעי' א.