התשובה
- אסור להיכנס גם לחצר מקדש, כגון שיש בו אנשים הבאים לפולחן. (רמא סי' קמט' ב') ויש אוסרים כניסה לחצר מקדש תמיד, אלא א"כ המקום משמש מעבר הכרחי (שם).
- אביזרי עבודה זרה אוסרים משתי סיבות: א. איסור הנאה מע"ז. ב. תמיכה בעבודה זרה. אם אותם אביזרים אינם עשויים לפולחן אין בהם האיסור הראשון אך עדיין יש בהם האיסור השני. סתם אביזרים פולחניים עשויים לשם פולחן אלא א"כ ידוע שלא עשויים לשם כך. (יו"ד קמט' א') מכל מקום יש בכך משום תמיכה בע"ז והדבר אסור (סי' קנא' א') אא"כ המוכר הוא סוחר המעונין להתפרנס מהדבר אישית.
- יש להתרחק לפחות ד' אמות מהמקדש ואם אפשר להתפלל לכיוון אחר יש להתפלל לכיוון הפנוי, אע"פ שאינו לכיוון ירושלים. אם כל הסביבה מוקפת מקדשים יש לצאת מהמתחם ולהתפלל במקום אחר ("כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה'" שמות ט' כט' ורש"י שם).
אם זמן התפילה עלול לעבור יעצום עיניו ויתפלל מבלי לכרוע במקומות המיועדים לכך. בעיקר יכוון בתפילת עלינו לשבח.
אם יש חציצה בינו לבין המקדש יכול להתפלל שם. ובכ"ז לא יכרע לכיוון המקדש. וגם לא יכוון פניו למולו אלא לכיוון פנוי.
- איני מכיר את הבודהיזם ואיני יכול לחוות דעה אם אכן אינו עבודה זרה אלא רק מדיטציה בעלמא. אולם אין ספק שלמעשה הבודהיזם הנפוץ כרוך בע"ז ולכן כל קשר עם פולחניו יש בהם חשד של עבודה זרה גם אם אדם אינו מתכוין לע"ז עצמה. כשם שאסור להתכופף לפני פסל ע"מ להרים מטבע (קנ' ה')
