התשובה
אחת מההלכות הנובעות מקדושת פירות שביעית היא שצריך לאוכלם באופן המקובל וכפי שפסק הרמב"ם (הל' שמיטו"י פ"ה ה"ג): "ולא ישנה פירות (שביעית) מברייתן כדרך שאינו משנה בתרומה ומעשר-שני. דבר שדרכו ליאכל חי לא יאכלנו מבושל. ודבר שדרכו להאכל מבושל אין אוכלין אותו חי...". הרמב"ם אף הדגיש שקיימת השוואה עקרונית בדין זה, בין פירות שביעית לבין פירות תרומה או מעשר-שני (גם לכלל זה יש יוצא מן הכלל; לעניין הדלקת נר בשמן של שביעית: רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"ה ה"א, הל' תרומות פי"א ה"ב, הל' מעשר-שני ונטע-רבעי פ"ג הי"א).
על בסיס השוואה עקרונית זו ניתן לדון; האם וכיצד ניתן לרסק פירות שביעית. היות שבנוגע לפירות תרומה, מפורש בדברי הרמב"ם (הל' תרומות פי"א ה"ב) שמותר למעוך תמרים של תרומה אע"פ שאסור לעשות מהן משקה, ולכאורה הוא הדין שצריך להתיר למעוך פירות שביעית. כיוון שגם לאחר המעיכה נשאר על הפרי שם אוכל, וכפי שנימק הרדב"ז (הל' תרומות שם ד"ה תמרים) את היתר ריסוק פירות תרומה. אכן הגראי"ה קוק זצ"ל (שו"ת משפט כהן סי' פה) מוסיף שההגדרה של "שינוי פרי מברייתו" מקבילה לדיני ברכות. כלומר, כשם שלעניין ברכות פסקו הרמב"ם (הל' ברכות פ"ח ה"ד) והשו"ע (או"ח סי' רב סעי' ז) ש"תמרים שמיעכן ביד ... ועשאן כמו עיסה מברך עליהן תחלה בורא פרי העץ", ורק אם עשאן משקה מברך עליו "שהכל נהיה בדברו" (עפ"י שו"ע שם סעי' ח). הוא הדין שיהיה מותר לרסק פירות או ירקות שביעית רק באופן כזה שברכתו תישאר כמו שהייתה. היות שאין ריסוק זה בכלל האיסור ש"לא ישנה פירות מברייתן", בין אם ניכרת צורת הפרי ובין אם לא ניכרת צורת הפרי (עי' מ"ב שם ס"ק מב, ועי' על כך בשו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סי' כט).
אמנם קיימים חילוקים נוספים שאין כאן המקום להרחיבם, אך הדעה המקובלת למעשה היא:
א. ריסוק חלקי של פירות שביעית כגון מעיכה או גרירה במגררת (פומפייה) שלאחר מכן עדיין ניכרת צורת הפרי – מותר בכל סוגי הפירות והירקות גם אם אין רגילים לעבד אותם באופן כזה.
ב. ריסוק מוחלט של פירות שביעית (כגון ריסוק בבלנדר) מותר רק בפירות וירקות אשר זוהי צורת העיבוד המקובלת בהם.
