התשובה
שלום וברכת ד´
כאשר הנטיעות נעשות בגוש הרי שכתב כתב הגרי"מ טיקוצ´ינסקי (ספר השמיטה עמו´ יח סעי´ י) שנטיעה בגוש כשם שאיננה נטיעה לענין ערלה כן גם לענין שביעית אין דינה כנטיעה, וכן פסקו בכרם ציון (פ"ג סעי´ ו). אולם למרות שיש חולקים בענין נטיעה בגוש יש להוסיף לכך את הדעות שנטיעת ייחורים אסורים רק מדרבנן, וכפי שכתבו במשיב דבר (ח"ב סי´ ס), שבת הארץ (מבוא סי´ ד, קונ"א סי´ ו), שבט הלוי (ח"ג סי´ קנח פ"א ה"י ד"ה ובאמת), וכידוע הנטיעות בארץ הם נטיעות יחורים, ורבו גם נטיעות גוש, לכן יש לדון בענין נטיעות האסורות רק מדרבנן. עוד יש להוסיף שיש הרבה מקומות בארץ שהם מגבולות עולי מצרים בלבד ששביעית בהם מדרבנן, וכבר כתב הראב"ד (פ"ד הט"ו) שיש בהם רק איסור דרבנן.
במקום שהאיסור הוא מדרבנן בלבד הרי שאין אנו קונסים שוגג אטו מזיד, כמוכח בגמ´ (גיטין נד ע"ב) שרק באיסורי תורה אנו קונסים שוגג אטו מזיד, ואם כן לכאורה באומר מותר, ובמציאות של ימינו שאפילו אינם יודעים לומר מותר, שהרי אין להם כל שיג ושיח בעניני תורה ומצוות וכתינוק שנשבו דמו, א"כ הרי הם כשוגגים ואין אנו גוזרים אטו מזיד. התבואות שור (יו"ד סי´ טז ס"ק ו) כתב שגם באיסור דרבנן אנו קונסים שוגג אטו מזיד, אבל במהרש"ם (ח"ב סי´ צ"ה, ח"ה סי´ נו) מבואר שלא קנסו שוגג אטו מזיד באיסור דרבנן, וכן נראה בדברי הפנים מאירות (סי´ סא ד"ה והנה), א"כ באיסור דרבנן יש מקום להקל לשוגג.
לכן אם הנטעיה הייתה בגוש איסורה מדרבנן יש מקום להקל בשוגג ולא לחייב לעקור עץ שניטע בגוש בשביעית (עיין חקרי הלכה עמ´ שמב).
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון
