התשובה
לשאלתך יש התיחסות ברמב"ן בתחילת הפרשה שקראנו אתמול - קדושים תהיו - הוא מכנה בשם "נבל ברשות התורה" את מי שמרשה לעצמו למשל לסבוא יין. כלומר להיות אלכוהוליסט. רגש ודמיון שאתה מדבר עליו סותר את יעודו של האדם לממש את עצמו באמת ולקיים את הציווי "קדושים תהיו". אם נתעלם כביכול מבעיית ההתמכרות ומנזקים שח"ו יכול לעשות האדם הלוקח סמים בין לעצמו ובין לאחרים. הנה עצם הכניסה של אדם למצב בו הוא מאבד את שליטתו השכלית, ונכנס להשפעת סמים על הרגש ועל הדמיון ובכך מגבירם על שכלו הוא קלקול גדול. כבר כתב הרמב"ם בהקדמתו למסכת אבות ("שמונה פרקים לרמב"ם") פ"א: "ודע שזו הנפש האחת אשר קדם תיאור כוחותיה או חלקיה היא כחומר, והשכל לה צורה, ואם לא תושג הצורה הרי תהיה מציאות ההכנה אשר בה לקבלת אותה הצורה לבטלה, וכאילו מציאותה לריק והוא אמרו: גם בלא דעת נפש לא טוב, כלומר שמציאות נפש שלא הושגה לה צורה אלא היא נפש בלא דעת; לא טוב". וכ"כ הרמב"ם בהל' יסודי התורה פ"ד ה"ח. וא"כ האדם מסלק ממנו את "המלאך" בינו לבין אלוקיו, ומבלבל את כוחותיו ומגביר את הראויים להישאר נשלטים בצורה שאינה בריאה. והוא ממליך בתוכו את יצרו הרע כדבר חז"ל (שבת קה ע"ב): "המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו - יהא בעיניך כעובד עבודה זרה; שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך. עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד; איזהו אל זר שיש בגופו של אדם - הוי אומר זה יצר הרע".
כל זאת גם ללא כל ההתמכרות הבאה כתוצאה מההתחלה הרעה הזו.
