התשובה
שלום וברכת ד´
ב"ה זכיתם לקיים מצוות הפרשת תרו"מ כהלכתה, ובכל צווי של הקב"ה אין בל תשחית. איסור השחתה הוא כשמאבדים דבר בחינם, כגון אנשים שמשחיתים את זמנם לריק והבל, או משחיתים את כספם על שטויות והבלים. אולם כאשר מקיימים את צווי הקב"ה אין בכך בל תשחית.
בהפרשת תרו"מ יש שני חלקים א. ההפרשה ב. הנתינה. כל זמן שלא הפרישו הפירות אסורים באכילה. אולם לאחר שהפרישו אפשר לאכול אבל עדיין ישנה מצוה נוספת והיא נתינת התרומה לכהן ומי שאינו נותן הוא גוזל את השבט של הכהנים.
התרומה היא קודש ואינה נאכלת לטמאים.
בימים עברו יכלו לקיים את שתי המצוות גם הפרשה וגם נתינה. כפי שהתוק אומרת בפרשת אמור, וכמבואר ברמב"ם הל´ תרומות פ"ו ה"א. אולם גם בזמן שבית המקדש היה קיים הכהן היה צריך להיות טהור על מנת שיוכל לאכול קודש. וכהן טמא לא כל את תרומה עד שטבל לטהרתו.
בימינו אי אפשר להטהר מטומאת מת ועל כן אין אפשרות לכהן לאכול תרומה. אמנם יש דברים שנתנים לבהמות כהן גם בימינו כגון חיטה ותבואה, או שמן הניתן להדלקה, אבל לאכילה אין בימינו אפשרות שהרי אנו טמאים. דין זה היה גם בזמן שבית המקדש קיים, אלא שאז יכלו גם להטהר.
על כן בימינו חייבים להפריש על מנת להסיר איסור האכילה למרות שאין נתינה לכהן (מלבד מקרים בודדים שגם היום נותנים, כפי שהזכרתי לעיל). על כן אין בכך "בל תשחית" אלא קיום המצווה אומנם לא בשלמותה, בגלל שפלות מצבנו, ואדרבא בכך יעורר להצטער על חרבן הבית ואין אפשרות לטהרה, ואולי בזכות זאת תבוא הגאולה, ונוכל להטהר מטומאותינו וכהנים יחזרו לעבודתם ואז יוכלו לאכול את התרומות כדין.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון
