התשובה
א. מצות עשה לבנות מעקה לגגו[1]. וכל המניח גגו בלא מעקה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר: ולא תשים דמים בביתך (דברים כב, ח)[2].
ב. אם הבונה מישראל מברך לעשות מעקה[3] ושהחיינו[4].
ג. כל מקום שברשותו של אדם מישראל אשר יש ממנו סכנת נפילה חייב במעקה[5].
ד. דוקא מקום שמשתמשים בו לדירה, היינו תשמישים קבועים של צרכי האדם הרגילים (אש"ל), אבל לא במחסנים וברפת בקר וכד'[6].
ה. י"א שרק מי שהבית שלו וברשותו חיובו במעקה מן התורה והשוכר חיובו אך מדרבנן[7]. וי"א שאף השוכר בית חיובו מן התורה[8].
ו. השוכר בית וצריך מעקה ואין לו, חכמים הטילו את הבניה על השוכר[9] ולא על המשכיר. וי"א שהחיוב על המשכיר ואם אינו רוצה לבנות נפלה חובת הבניה על השוכר[10].
ז. גינה, אע"פ שאין תשמישה קבוע כבית, כיון שיושבים ואוכלים ושותים בה וילדים משחקים בה חייבת במעקה[11].
ח. אם הגינה נמוכה מהמדרכה, יותר מעשרה טפחים, חובת בנית המעקה על בעלי המדרכה ולא על בעל הגינה[12]. אם הגינה גבוהה מהמדרכה על בעל הגינה לעשות מעקה. ובמקרה הנוכחי - השוכר.
ט. המעקה צריך להיות בגובה של לפחות עשרה טפחים, וחזק שיכולים להשען עליו ולא ישבר ויפלו[13].
י. נראה, שאם השוכר מפסיק לשכור את הבית לאחר שבנה בו מעקה, יכול לדרוש את דמיו מהדייר הבא (בין בעליו ובין שוכר)[14].
[1] דברים (כב ח), רמב"ם (הל' רושה"נ פי"א ה"א).
[2] שו"ע (חו"מ סי' תכז ס"ו).
[3] כ"כ באבודרהם (בסופו) ובפאה"ש (פ"ב ס"כ) ובחיי אדם (כלל ט"ו סכ"ה), אולם הרמב"ם (הל' ברכות פי"א הי"ב, יג) כתב שהעושה לעצמו מברך 'לעשות' ולאחרים 'על מצות'. ורוב עדות ישראל פרט לבני תימן לא נהגו כחלוקת הרמב"ם (לגבי מילה). ובה"ג ובשאילתות (עקב שאילתא קמה) כתבו 'על מצות מעקה'. ועי' בהעמק שאלה (אות יז). והרוקח (סי' שסו) כתב שאין לברך על מצות מעקה, ולא התקבלו דבריו, עי' שדי חמד (אס"ד ברכות א' י"א; פאת השדה ברכות סי' יא).
[4] כ"פ הרמב"ם (הל' ברכות פי"א ה"ט), ונראה שאע"פ שלא הסכימו עמו לגבי תפילין ומזוזה (שמנאם עם מעקה כמצוות שהן קניין לו), לא גרע מכלים חדשים וממצוה שבאה מזמן לזמן. עי' משנה ברורה (סי' כב). וכ"פ הגר"א כרמב"ם וכן נהגו בא"י כרמב"ם לגבי מצות מילה לברך שהחיינו בכל מילה. אמנם הפ"ת בסי' תכז הביא מנשמת אדם (כלל טו) שאין לברך שהחיינו.
[5] שו"ע (חו"מ סי' תכז ס"א וס"ז). אולם אינו מברך אלא בבית דירה ולא בהסרת מפגעים אפילו שהסירם ע"י בנה מעקה (ח"א כלל טו סכ"ג).
[6] שו"ע (חו"מ סי' תכז ס"א), והשו"ע פסק כרמב"ם (הל' רושה"נ פי"א ה"א) אולם הראב"ד שם חלק וכתב שנפטרו ממעקה רק בית שער אכסדרה ומרפסת. (וכן בתי כנסיות ומדרשות שאינם משמשים לדירה (שו"ע חו"מ סי' תכ"ז ס"ג).
[7] סמ"ג (עשין עט), יראים (סי' רלד), רבינו ירוחם (נכ"א ח"ה), הגהות מימוניות (הל' רושה"נ פי"א אות א).
[8] כנה"ג (חו"מ סי' תכז), וכ"נ משו"ת שאילת דוד (חיו"ד סי' ח).
[9] ב"מ (ק"א ע"ב), רמב"ם (הל' שכירות פ"ו ה"ג), שו"ע (חו"מ סי' שיד ס"ב), ז"ל תשובת ר"י קארו למבי"ט: "המשתמש על הגג צריך לעשותו ולא בעה"ב וכדתני' פרק השואל שהמעקה היא על השוכר לא על המשכיר". (שו"ת המבי"ט ח"א סי' ק"י).
[10] עי' פאה"ש (סי' ב ס"כ ובבי"ש סכ"ז) תשובת בעל החקרי לב לפאה"ש. וכן דייק פאה"ש בדברי היראים, ולכך נוטה המנ"ח (מצ' תקו אות א).
[11] שו"ע (חו"מ סי' תכז ס"ז), ושו"ת המבי"ט (שם). ואף אם לא משום בית דירה חייבת משום מפגע שברשותו – שו"ע (חו"מ סי' תכז ס"ז).
[12] שו"ע (חו"מ סי' תכז ס"ד): "היתה ר"ה גבוה מגגו, אינו זקוק למעקה, שנאמר: כי יפול ממנו. (דברים כב, ח)".
[13] רמב"ם (הל' רושה"נ פי"א ה"ג), שו"ע (חו"מ סי' תכז ס"ה).
[14] כדין יורד לשדה חבירו ברשות - (חו"מ סי' שעה ס"ד). וככל נהנה.
