שלום כבוד הרב
ישנו כלל בהוראה שעדיין לא הצלחתי להבין את עומקו וטעמו.
והוא "מנהג עוקר הלכה" (אין הכוונה שעוקר הלכה ממש, אלא אם
למשל ציבור נהגו כדעה שאין הלכה כמותה אפילו היא דעת יחיד)
ולא זכיתי להבין מה כוחו של מנהג להכריע הלכה.
הרי ההלכה נקבעת על פי העיון והסברא. ויש כללים להכרעה
במחלוקת. במחלוקת של 2 חכמים באיסור דאורייתא מחמירים,
במח' דרבנן מקילים, אם יש רוב אז אחרי רבים להטות וכו'
וכן חכם שיודע להכריע בראיות מכריע.
אבל מה בכך שהציבור נהג כמו חכם פלוני? איך זה עוקף את כל
כללי הלכה וקובע שהלכה כמותו ואפילו נגד רוב?
מנהג נכון מבוסס על הנהגה שקבעו גדולי התורה במקום מחמת הצורך
או שהעם החליט לנהוג מתוך התאמה פנימית להלכה והנהגה זו
אושררה ע"י גדולי הפוסקים. ולכן במקום שהמנהג אינו סותר הלכה
מפורשת אלא מכריע כאחד הצדדים אין סיבה שלא לנהוג כלפיו. ויש
סייעתא דשמיא מיוחדת אף למנהגים.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
