מדוע אין משתמשים עם אותן הסכו"ם לבשר ודגים, ומה פשר המלח ששמים על הפת הבברכת המוציא?

התשובה

1. הואיל ואין לאכול בשר ודגים יחד (עיין שולחן ערוך אור"ח סי' קעג  סע' ב, יורה דעה סי' קטז סע' ב) משום סכנה . לכן מקפידים לא לאכול עם סכו"ם שהשתמשו בו למאכל דגים משום השאריות שעליו שלא יגעו עם הבשר ואזי יואכל אותם יחד.  אלא  נהגו לנקות את הסכו"ם פני אכילת בין אכילת דגים לבשר.

2. נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קסז סעיף ה)

לא יבצע עד יא שיביאו לפניו מלח או ליפתן (פי' רש"י כל דבר הנאכל עם הפת) ללפת בו פרוסת הבציעה, ואם היא נקייה או שהיא מתובלת בתבלין או במלח כעין שלנו או נתכוין לאכול פת חריבה, אינו צריך להמתין. הגה: ומ"מ מצוה להניח על כל שלחן מלח קודם שיבצע, כי השלחן דומה למזבח והאכילה כקרבן, ונאמר: על כל קרבנך תקריב מלח (ויקרא ב, יג) (ב"י בשם שבלי הלקט) והוא מגין מן הפורעניות.

וביאר המשנה ברורה (ס"ק כז ) : מלח או לפתן - כדי שתהא נאכלת בטעם משום כבוד הברכה