התשובה
נאמר במסכת עבודה זרה (פ"א מ"ד): "עיר שיש בה ע"ז חוצה לה
מותר היה חוצה לה ע"ז תוכה מותר מהו לילך לשם בזמן שהדרך
מיוחדת לאותו מקום אסור ואם היה יכול להלך בה למקום אחר מותר".
ומפרש הרמב"ם שאין זה דוקא ביום אידם אלא תמיד. ומוסיף הרמב"ם
בפי' המשנה: "ולפיכך יש לדעת שכל עיר מערי האומה הנוצרית שיש
להם בה במה, רצוני לומר בית תפילתם, אשר הוא בית עבודה זרה
בלא ספק, הרי זו העיר אין מותר לעבור בה בכוונה, וכל שכן לדור
בה. אבל ה' מסרנו בידיהם עד שנדור בעריהם בעל כרחנו, לקיים
ייעודו הרע "ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן". ואם זה
הוא דין העיר, קל וחומר לדין בית עבודה זרה עצמו, שכמעט אסור
להביט בו, וכל שכן לקרב אליו, וכל שכן להיכנס אליו".
