הרחקת בכור מנקבות בעדר

התשובה

בגמ' (מו"ק יב ע"א) נאמר שאין מרביעין בבכור ולא בפסולי המוקדשין. ופרש"י שאין אוחזין הבהמה ומביאים עליה זכר (בכור) שהרי עושה בו מלאכה (בבכור), וכתיב "לא תעבוד בבכור שורך". וכן פסק הרמב"ם (הל' מעילה פ"א ה"ט):

ואסור להרביע בבכור או בפסולי המוקדשין.

וכתב המשל"מ, דמהרמב"ם משמע שאין כאן אלא איסור דרבנן אבל אינו לוקה כמי שעובד ממש בבכור, משום שהבכור עצמו עושה פעולת הרביעה ואילו האדם הוא רק סיבה וגורם שתעשה עבודה בקדשים (וכ"כ החת"ס, יו"ד סי' שה).

והנה כל זה בבכור תם, אבל בכור שנפל בו מום - הרי שיש איסור נוסף להרביעו על בהמת חולין, משום כלאי בהמה. שהרי אמרו בגמ' (מכות כב ע"א):

המרביע שור פסולי המוקדשין לוקה... שהרי גוף אחד הוא ועשאו הכתוב כשני גופים.

ופרש"י, שקדשים שנפל בהם מום - חולין וקדשים מעורבים בהם, שהרי אסורים בגיזה ועבודה ומותרים באכילה, הלכך אסור להרביעו אפילו עם מינו שנמצא מרביע קדשים על חולין או חולין על קדשים, וכן פסק הרמב"ם (כלאיים פ"ט הי"א). א"כ ה"ה בבכור בעל מום, שאסור בגיזה ועבודה ומותר באכילה - יש בהרבעתו על חולין משום כלאי בהמה*.

אמנם כל זה כשהאדם מרביע ממש את הבכור על הבהמה, וכמו שנראה מפרש"י "שמאחיזין הבהמה ומביאין עליה הזכר". אבל אם מכניסן לדיר אחד והבכור בעצמו רובע, נראה שאין בזה איסור - לא משום עבודה בבכור ולא משום כלאי בהמה. וכן מצינו בגמ' (ב"מ צא ע"א) ופסקה הרמב"ם (כלאיים פ"ט ה"ב):

מותר להכניס שני מינים לסהר אחד, ואם ראה אותם שרבעו זה את זה - אינו זקוק להפרישן.

שמע מינה שהכנסתן לדיר אינה חשובה כהרבעה לענין כלאיים, וה"ה לענין עבודה בבכור. ועיין בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' שה) שפשיטא ליה להתיר, וע"ע בשו"ת בנין של שמחה (סי' עה), וכן הורה להיתר הגר"מ אליהו שליט"א.

לסיכום:

אין צורך להפריש את הבכור מעדר הנקבות, ואף מותר להכניסו לכתחילה לדיר הנקבות, אולם אסור לאדם להרביע ממש את הבכור על הנקבה.