התשובה
נאמר בתורה (ויקרא כא, ח): 'וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב'. ה'מגן אברהם'[1] למד מפשט הכתוב שמצוות 'וקידשתו' נוהגת רק בכהן הראוי לעבודה. אולם חלקו על זה האחרונים,[2] על פי הרמב"ם שכתב ב'ספר המצוות' (עשה לב): 'לכן אמר והיו קדש, הזרע הנכבד כולו, תמים ובעל מום'. כלומר לפי הרמב"ם מצוות 'וקידשתו' נוהגת גם במי שאינו ראוי לעבודה, כגון כהן בעל מום השייך למשפחת הכהונה.
לגבי כהן העובד עבודה זרה, נאמר בגמרא[3] שאין לקבלו לעבודה במקדש אף אם שב בתשובה, וכן פסק הרמב"ם[4] שאין קרבנו 'ריח ניחוח'. הלכה זאת דומה למה שכתב הרמב"ם:[5]
ישראל שעבד עבודת כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים לכל דבריו... ואין מקבלים אותם בתשובה לעולם.
הרי שכהן העובד ע"ז, אפילו אם שב בתשובה, אינו יכול לעבוד במקדש, והרי הוא כעובד כוכבים. אולם משתמע מהרמב"ם שכהן העובר עבירות אחרות, כגון האוכל נבלות או מומר לשאר עבירות, אינו מחלל את העבודה ובוודאי נחשב מ'זרע כהונה'. מכאן שגם מצוות 'וקידשתו' נוהגת בו. אומנם שונה הדבר לגבי כהן המחלל שבת בפרהסיה, משום שעל השבת נאמר שהוקשה כנגד כל התורה כולה, והמחללה בפרהסיה הרי הוא כעובד עבודה זרה 'ושניהם כגוים לכל דבריהם'.[6]
נמצא שלדעת ה'מגן אברהם' כהן המחלל שבת בפרהסיה, בוודאי אינו ראוי לעבודה, ולפיכך אין בו דין 'וקידשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב', אך גם לדעת הרמב"ם, לפיו יסוד דין 'וקידשתו' הוא לתת כבוד הרבה וגדולה,[7] אין לנהוג בו כבוד. לפיכך כתב בשו"ת 'שבט הלוי'[8] שהמחלל שבת נחשב כגוי 'שגם קדושת כהונה אין לו' וכן אינו זכאי למתנות כהונה ולא ניתן לתת לו פדיון הבן, ואף בדיעבד אינו פדוי. זאת על פי דברי הרמב"ם[9] שמי שאינו מודה בעבודה, אין לו חלק בכהונה.
לסיכום: דין 'וקידשתו' נוהג בכהן המומר לשאר עבירות אך לא בכהן העובד ע"ז, כופר בעיקר או מחלל שבת בפרהסיה.
[1]. מג"א, סי' רפב ס"ק ו.
[2]. רע"א סי' רפב וכן במנחת חינוך רסט.
[3]. מנחות קט ע"א.
[4]. רמב"ם, הל' ביאת מקדש פ"ט הי"ג-הט"ו.
[5]. רמב"ם, הל' ע"ז פ"ב ה"ד.
[6]. רמב"ם, הל' שבת פ"ל הט"ו.
[7]. רמב"ם, הל' בכורות פ"א ה"ב; שם, הל' כלי מקדש פ"ד ה"א-ה"ב; ספר המצוות לרמב"ם עשה לב. וממה שמכנה אותו הרמב"ם כגוי משמע שאין בו כבוד על אף שהאיסורים חלים עדיין עליו.
[8]. שו"ת שבט הלוי, ח"ב סי' קעב.
[9]. רמב"ם, הל' ביכורים פ"א ה"א.
