בדיקת מזון בשבת ויו"ט

ָ מתוך ס' בהל' תולעים שנערך ע"י צוות המכון, הנמצא עדיין בכ"י.

[1] שריית הירק בשבת במי סבון בעייתית משני טעמים. הראשון משום שפסק השו"ע (סי' שיט סעי' ח), שאין שורין את הכרשינים להציף עליהם מים בכלי כדי להסיר הפסולת. ואעפ"י שנהגו לשטוף פירות וירקות במים בשבת סמוך לאכילה, כמו שהאריכו בזה האחרונים, עי' שו"ת אג"מ (או"ח ח"א סי' קכה), לוית חן (סי' נב), שש"כ (פ"ג סעי' כא והערה מח), מנוחת אהבה (ח"ב פ"ז סעי' כ). מ"מ בנידון דידן חמיר טפי כיון שעושה כן דרך שריה במים שהחרקים צפים ע"י המים. וגם אינו כמו אבק המצוי על הפירות שאפשר לאוכלו גם ללא השטיפה.

סיבה שניה  שכתבו האחרונים לאסור היא משום שאפשר שהחרקים ימותו במי הסבון או במי החומץ, ונמצא הורג בע"ח בשבת וכ"כ השש"כ (פ"ג סעי' לו), מנוחת אהבה (ח"ב פ"ז סעי' כה). ומ"מ יש לפקפק בטעם זה שכיון שאינו וודאי ממש שיהיו חרקים בירקות וגם אפשר שלא ימותו במי הסבון וגם אינו מתכוון להורגם אלא להתיש כוחם ולנתקם מן העלים, א"כ הווי ליה דבר שאינו מתכוון ואינו פסיק רישיה דשרי, וצ"ע ולמעשה יש להחמיר, לפחות מן הטעם הראשון.

[2] השש"כ (פ"ג סעי' לו) חשש בזה לאיסור בורר כיון שצריך לברור ולפשפש אחריהם. ומ"מ פשוט שמותר לחפשם ואין האיסור אלא לטלם מהעלים בפני עצמם.

[3] מהרי"ט צהלון (סי' רג) התיר ליטול זבוב שצף ע"פ כוס משקה משום שלא שייך ברירה אלא במה שצריך לפשפש ולברור, אבל דבר שצף למעלה כבר ברור הוא, ע"כ. וכן הסכים הברכ"י (סי' שיט). ולדעה זו אפשר שגם  בתולעת גדולה הנמצאת ע"פ העלה, אין בורר וכן דעת השש"כ (פ"ג סעי' לו) מעיקר הדין. אולם הט"ז (סי' שיט ס"ק יד) העלה שיש לטול את הזבוב עם מעט משקה. וכן פסקו למעשה הבן איש חי (בשלח סעי' יב), שש"כ (פ"ג סעי' יח). ועי' סידור פסח כהלכתו (עמ' קלב), מקראי קודש הל' ליל הסדר (הררי, פ"ח הערה עו).

ולענין טלטול התולעת משום איסור מוקצה לכאורה אין לטלטל חרקים כשאר בהמה חיה ועוף הנחשבים למוקצה הואיל ואינם ראויים לשום שימוש, כמו שפסק השו"ע )או"ח סי' שח סעי' לט(. אולם החזו"א )או"ח סי' מז ס"ק טו וס"ק כא( כתב וז"ל: דאוכל המעוכב ע"י מוקצה מותר להפריש המוקצה מהאוכל, ולא חשיב טלטול מוקצה אלא תיקון אוכל ולא גזרו חכמים ע"ז משום מוקצה… ומכאן למדנו דמותר להסיר זבוב או שאר מוקצה מהכוס והקערה בשבת היכא דליכא משום בורר, ואין בזה משום טלטול מוקצה וכל שכן היכא דמאיס דהווי כגרף של רעי. וכ"כ  בשו"ת מנחת יצחק )ח"ה סי' לח(. ועי' שמירת שבת כהלכתה )פרק ג סעי' לו והע' קא(. 

[4] הניעור מותר כיון שאוחז באוכל והפסולת נופלת מן האוכל כדרך שהתירו האחרונים לנער אבטיח כדי שהגרעינים יפלו, עי' כה"ח (סי' שיט ס"ק מז), שש"כ (פ"ג סעי' טז).

[5] שזהו כמסיר הקליפה לאכול את תוך הפרי שמותר. כ"כ השיורי ברכה (או"ח סי' שיט), באה"ל (שם סעי' א ד"ה מן העלים)

[6] רמ"א (או"ח סי' שיט, סעי' א), משנ"ב (ס"ק ז), שש"כ (פ"ג סעי' לו)

[7] דביו"ט יש למעט בטרחה אפילו אם יצטרך ליטול הפסולת כמ"ש שו"ע (או"ח סי' תקי סעי' ב) וכ"פ שש"כ (פ"ד סעי' ח).

[8] עפ"י המבואר בהערה 3, וכ"פ שש"כ (פ"ג סעי' יח).

[9]שש"כ )פ"ג סעי' יח הערה לט( בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שבמקרה זה גם אסור גם להוציא את הפסולת עם מעט מהאוכל, כיון שכל האוכל מלא בפסולת והוא מתקן את האוכל הנותר.

[10] שש"כ (שם סעי' לז).

[11] שבאופן כזה אין בו משום בורר כיון שאין כוונתו לתקן השאר, אלא שנטלו לאוכלו וזורקו מפני שאינו ראוי לאכילה ואינו חייב להחזירו למקומו. וכ"פ השש"כ (פ"ג  סעי' ה ובהערה י) במי שנטל פרי לאוכלו ונמצא רקוב.

[12] ולא התירו לברור הפסולת מן האוכל אלא באופן שאי אפשר לאכול בלאו הכי כמ"ש הביאור הלכה (סי' שיט סעי' א ד"ה מן העלים).

[13] כן פסק השש"כ (פ"ג סעי' כב) לענין פרי שפגום בחלקו. ויש בזה שני טעמים להתר, האחד משום שהוא כקולף הקליפה של הפרי ע"מ להגיע לפרי דדרך אכילה לעשות כך. ועוד משום שלא שייך בורר אלא באוכל ופסולת המעורבים זב"ז אבל לא בעומדים נפרדים זמ"ז.

[14] שו"ע (או"ח סי' תקי סעי' א): "הבורר קטניות בורר כדרכו… אם רוצה לאוכלם בו ביום… בד"א כשהאוכל מרובה על הפסולת", ובדרך כלל כיום האוכל מרובה על הפסולת ולכן יש לברור את הפסולת ביו"ט כדי למעט בטרחה. ומה שכתבנו שאם מוצא חרקים יזרקם בזה אנו סומכים על החזו"א שהובא לעיל  (הערה 3) דלית ביה משום מוקצה. ולמחמירים יטלטל החרק בעזרת כף וכיוצ"ב באופן שיהיה טלטול מן הצד.

[15] עי' באור הלכה (סי' תקי סעי' ב ד"ה אם רוצה) ומ"מ סיים שהמיקל יש לו על מה לסמוך ובפרט שכן משמע מסתימת השו"ע והרמ"א.

[16] שריה של קטניות ביו"ט כדי שהפסולת תצוף, מותרת דווקא לרבן גמליאל במשנה (ביצה יד ע"ב). ומשמע דת"ק פליג. ופסק הרע"ב הלכה כת"ק שאסור. ובשו"ע הושמט דין זה בהלכות יו"ט. וכן אסרו בספר שש"כ (פ"ד סעי' ה), ובספר ברוך שאמר (הל' יו"ט פר' כג סעי' ה) והביא שכן פסק רבינו זלמן (סי' תקי אות ו). לעומת זאת כששורה את הקטניות כדי שיתנפחו ולא ע"מ שהפסולת תצוף אינו בכלל הזה. ועי' שש"כ (שם הערה כ) שהסתפק הגרש"ז אוירבך זצ"ל שמא לא אסרו להציף אלא במה שדרך לברור לימים רבים, אבל לא במה שדרך לברור סמוך לבישול ונשאר בצ"ע.

[17] ביצה )כט ע"ב(; שו"ע )או"ח סי' תקו סעי' ב(.