התשובה
שלום וברכת ד´
א. מצער אותי לשמוע את מה שאת כותבת, ואולם אני מקבל את הדברים שאלו הן העובדות. כיבוד אב ואם בהלכה היא רק בדברים השייכים לאב ואם, דהיינו להאכיל להשקות, כמו כן ישנה חובת יראה בפני אבא ואמא שזה כולל לא לחלוק עליהם, לבזותם או לעמוד בפניהם וכדו´.
בכל אופן אב או אם שמצוים על הבן לעשות דבר שאיננו שייך להם, כגון עם מי להפגש וכדו´ אין בכך מצוות כבוד אב ואם, ואין חובת שמיעה בקולם, אלא א"כ יש להם צער, אז יש אוסרים ויש מתירים.
מסקנת הדברים שההורים לא יכולים להתערב בכל דברי הבנים או הבנות. אולם מאידך יש איסור לבזות או לצער אב ואם, ועל כן אם המצב אצלכם מגיע למצב כזה שיכול להגיע לידי זלזול שלך בהורים או מריבות, עדיף במקרה כזה לעזוב את הבית ולא להגיע לעימותים שבמסגרתם יגרם זלזול או צער להורים. בכל אופן חובת כיבוד במה שנוגע אליהם (האכלה, השקאה וכו´) חלה אפילו על הורים שהם חלילה עבריינים, אבל ק"ו שאינם עבריינים אלא כעסנים עדיין יש חובת כבוד אב ואם, אבל רק בדברים שהם שייכים למצוה זו, ולא סתם לשמוע בדברים שאין להורים כל קשר (לימודים, חברים, ביגוד וכו´).
ב. בהלכה הדרך לשקיט מריבה היא בבתי דין, יש אפשרות וחובה ללכת לבתי הדין והם מבררים את הדברים. מריבות הנעשות בציבור מתוך צעקות וויכוחים רבים אינם ברור מהותי אלא פופוליסטיים ואין שם אמת. על כן אין לפרסם אחד על השני אלא במקום האמת, ועל כן הבולם פיו ולשונו בזמן מריבה היינו כשאינם בבית דין, אבל כאשר מגיעים לבית הדין שם נעשה הברור האמיתי, ואלוקים ניצב בעדת א-ל.
צום החמישי לששון ולשמחה
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון
