התשובה
ההלכה היא שעובר שנפל פוטר את הבא אחריו מפדיון הבן רק אם הוא כבר הגיע לשלב של ריקום איברים. שלב זה חל בסביבות היום הארבעים להפריה, אבל הוא אינו חופף ממש לתאריך זה. לכן כדי לדעת בצורה ברורה אם היה ריקום איברים, יש לבדוק את העובר ולראות אם היה בו ריקום איברים. ניתן לסמוך על בדיקת אולטרסאונד לשם כך (בזמן חז"ל היו בודקים את הנפל שיצא אם הוא מרוקם איברים או לא). כמו כן, אם ברור לנו בוודאות שהעובר המשיך להתפתח מעבר ליום ה-44, יש לנו חזקה שהעובר הגיע לשלב של ריקום איברים.[1] במקרה שלפנינו העובר הפסיק להתפתח אחרי היום ה-30 ולפני היום ה-62. איננו יודעים בדיוק מתי. אומנם בבדיקה שנעשתה לעובר לאחר שהוא הפסיק להתפתח לא נצפה ריקום איברים, אך הר"י אריאל הורה לנו שכיוון שרוב העוברים מגיעים לשלב של ריקום איברים, ברגע שמבחינת משך ההיריון העובר עבר את שלב האפשרות לריקום איברים – גם אם הוא יצא ואין רואים ריקום איברים, עדיין לא יצאנו מידי ספק, ויפדו את הרך הנולד ללא ברכה.
גם ברכת 'שהחיינו' אין לברך, כיוון שמדובר בספק פדיון, אבל אפשר ללבוש חולצה חדשה בזמן הפדיון ולברך עליה 'שהחיינו'.
[1]. הדברים מבוססים על ההלכות בספר פוע"ה הנ"ל, עמ' 358–359.
