יהדות של ל'כתחילה'

התשובה

הנושאים שהעלית כבדי משקל והם צריכים לידון בסמכויות המרכזיות של
דורנו אצל גדולי התורה, אמנם אין הדברים בסמכותי כלל אך בכ"ז
אעיר רק הערות קצרות.
לרשימה של בדיעבד לא הוספת את מצבו הרוחני של עם ישראל, את
מצבו הפיזי, הבטחוני, המדיני. לכל אלו יש גם השלכות על שאלותיך.
האם ניתן להקריב קרבן פסח ולחייב כרת את רוב רובו של עם ישראל
שאינו מוכן נפשית לכך? האם אפשר להתעלם מהמצב הבטחוני
והמדיני? האם ניתן לבנות את ביהמ"ק כיום?

צריכים לשאוף, לחנך, להכין את הדור, אך ללא קיצורי דרך.
רוב העם עדיין בגלות, האם רשאים אנו להימנע מלהתפלל על עלייתם
ארצה?
אתה טוען שנשמע כבר קול השופר, האם כולם שמעו אותו? האם היה
זה שופר גדול? היה זה שופר חשוב, אך עדיין לא השופר הגדול של
שיבה שלמה של עם ישראל למלוא רוחב ארצו ולשיקום הריסותיו
הרוחניות.
ומה ענין קטניות לכאן? גם יוצאי מרוקו לא אוכלים קטניות. וא"כ זהו
מנהגו של רוב רובו של עם ישראל. והאם זהו ההבדל היחיד בין
העדות השונות? יש אלפי(!) הבדלים נוספים.
הבדלים אלו לא נוצרו "בדיעבד" כלשונך אלא לכתחילה, בגלל
מסורות פסיקה שונות של כל עדה ועדה. נכון הוא שההבדלים נגרמו
בגלל הפיזור בגלות, אך היא הנותנת, אין לבטל במחי יד את המסורות
שנוצרו בעדות השונות.
וכמו שגאולתן של ישראל קימעא קימעא כך גם נושא מסורת הפסיקה
ייפתר קימעא קימעא כשבארץ מקבלין דין מן דין ות"ח שבא"י נעימים
זה לזה בהלכה ובמשך מאות שנים(!) תיווצר מסורת פסיקה מגובשת
ומלוכדת יותר.
עם זאת תמיד יישארו הבדלי מנהגים בין משפחות ועדות, בין מחמירים
ומקלים. אין צורך ואין טעם לטשטש הבדלים כאלו.
ריבוי הגוונים הוא פסיפס צבעוני מרהיב עין ומוסיקה פילהרמונית עשירה.
ואם יתאחדו מנהגים הסבירות שיתאחדו לחומרא.
ואיני יודע על מה יצא הקצף על הקטניות דווקא? ואם שבוע אחד
בשנה(!) לא נאכל אורז ותירס יקרה למישהו משהו?
האם לא ראוי לכתחילה לאסור מיני דגן אלו, שאמנם אינם מחמיצים,
אך תכונותיהם קרובות מאוד לחמשת מיני הדגן המוכרים לנו? (כגון
אורז תירס וכדו')
הרי יש שפע כה עצום של מאכלים כשרים אחרים!
(בגלל ערב הפסח התמקדתי בנושא הקטניות.)