התשובה
נאמר במשנה ביכורים (פ"ג מ"ג):
כל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם ושואלין בשלומם אחינו אנשי המקום פלוני באתם לשלום.
המשנה מתארת שהיו בעלי אומנויות קמים לכבוד מביאי הביכורים, אף שהיה 'חסרון כיס' בעמידתם לכבודם. בטעם הדבר הסבירו בירושלמי (ביכורים שם) שזוהי מצווה 'אחת לקיצים', כלומר שהיא מזדמנת 'פעם אחת לזמנים בשנה',[1] ובטעם אחר הביאו בשם רבי יוסי בי רבי בון שהקימה היא בפני 'עושי מצוה'. טעם שלישי מובא בתלמוד הבבלי[2] והוא שאם לא יקומו בפני מביאי הביכורים, נמצאנו מכשילים את מביאי הביכורים לעתיד לבוא (שלא יבואו בפעם הבאה), כי מביאי הביכורים עלולים
לחשוב שהם נבזים בעיני אלו שמקדמים אותם בדרך.[3] הרמב"ם בפירושו
למשנה[4] הביא טעם אחר, והוא שכאשר מביאי הביכורים הם רבים, אזי רבים באים לקראתם מפני כבוד הציבור.
להלכה נחלקו האחרונים בטעם העיקרי להלכה. לפי ה'נודע ביהודה'[5] עומדים דווקא בפני מקיימי מצווה המתקיימת לפרקים ולא במצווה שמתקיימת בכל יום. הט"ז[6] כתב שצריך לעמוד מפני המלווים את המת, ומשם למד לכל מצווה שאדם הולך ומתעסק בה שיש לעמוד לפניו, ואף שאין לזה מקור בתורה, זהו מפני כבוד ה'.[7] נראה שהמחלוקת בין האחרונים היא בקימה שיש בה חסרון כיס, אך בקימה שאין בה חסרון כיס אין מחלוקת בין האחרונים, וגם לשיטת ה'נודע ביהודה' צריך לקום, כי 'חביבה מצוה בשעתה'. אומנם יש מקום להבחין בין מי שאוחז בידו את הביכורים, שניכרת ה'חפצא של המצוה' בידו, לבין כהן שהולך לברך ברכת כהנים, ולא ניכר להדיא שהוא עוסק במצווה.
לסיכום, ראוי לקום בפני כהן שהולך לדוכן כדי לברך ברכת כהנים, ויש שנהגו כך.[8] לעומת זאת, כהן שבדרכו ליטול את ידיו, הרי הוא כהולך לקיים 'מכשיר מצוה', שהרי ברכת כהנים צריכה נטילת ידיים,[9] ולא מצאנו מקור בהלכה לצורך לקום בפני עושי 'מכשירי מצוה'.
[1]. פני משה, לירושלמי פ"ג ה"ג.
[2]. קידושין לג ע"א.
[3]. רש"י, קידושין שם.
[4]. פיה"מ לרמב"ם, ביכורים פ"ג מ"ג.
[5]. נודע ביהודה, מהד' קמא או"ח סי' כז.
[6]. ט"ז, יו"ד סי' שסא ס"ק ב.
[7]. עי' עמק ברכה, קדושת כהן ולוי אות א.
[8]. משמר הלוי, בכורות סי' י.
[9]. שו"ע, או"ח סי' קכח סעי' ו.