טעויות בבריאה

התשובה

הקדמה
המאמין במקורה האלוהי של התורה, יודע שאין בה סתירות לא לידיעות
שהמדע האמין בהם לפני אלף שנה, לא למה שידוע לנו עתה, ולא
למה שהמדע יידע בעוד אלף שנה. באופן כללי המדע משער את
העבר על סמך נתונים הקיימים כיום. אין זה מדע מדויק והוא לא
ניתן להוכחה. בעוד שהתורה מלמדת את הדברים מהתהוותם
האידיאלית העליונה.נוסך לכך התורה לא באה לספק לנו אינפורמציה
מדעית אלא ללמדנו ערכים והדרכות. וממילא הסתירות הנוצרות הן
מתפיסתנו המצומצמת בהשוואה לגודל האלוקי של הדברים.
אולם התורה עם כל גודלה העליון הצטמצמה כביכול וניתנה לנו, כדי
לישר את דרכנו, ולהורות לנו מה להאמין, לחשוב, ולקיים. (ועי'
במאמרי בספרי "מאהלי תורה" מאמרים א ו-ב).

מעשה בראשית
כבר חכמים ציינו (בראשית רבה פרשה ט אות א) שעד סוף פרק א
שהוא סיום מעשה הבריאה: "מתחלת הספר ועד כאן כבוד אלהים הוא
הסתר דבר, מכאן ואילך כבוד מלכים חקור דבר". היינו, אין ללמוד
את פרק א בספר בראשית כפשוטו, אלא הדברים עמוקים מאד,
ותפיסתנו בהם מועטת. וע"כ קבעו חכמים במסכת חגיגה (יא ע"ב)
שאין מלמדים שני תלמידים בו-זמנית את מעשה בראשית "מפני שהדבר
ראוי להסתיר ואין מגלין אותו אלא ליחיד" (פירוש ר"מ המאירי למשנה
שם).
ממילא, אין מקום לכל שאלותיך, כאילו התורה "טעתה" כביכול.
התורה ניתנה לנו כדי לעשותנו עם קדוש ומוסרי. ועל כן מוסרים לנו
חז"ל (חגיגה יב ע"א): "בעשרה דברים נברא העולם: בחכמה,
ובתבונה, ובדעת, ובכח, ובגערה, ובגבורה, בצדק, ובמשפט, בחסד,
וברחמים". היינו העולם נוצר מכוח אידאלים אלוקיים עליונים וכדי
שיצאו לפועל ולקיום בעולם.
והתורה דברה אלינו לפי יכולתנו לשמוע וללמוד ממנה, ולא על מנת
לספר לנו עובדות גיאוגרפיות ומדעיות.
לדוגמא, חכמים אומרים לנו בתלמוד בבלי (מסכת חגיגה יב ע"א)
"עשרה דברים נבראו ביום ראשון, ואלו הן: שמים וארץ, תהו ובהו,
אור וחשך, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה". ולפי הבנתנו הפשוטה
תוהו ובוהו וחושך אינם בריאה אלא חוסר יצירה, ואעפ"כ הם נמנים
כבריאה חדשה יש מאין. או מאמר אחר שם שהאור שנברא ביום
הראשון נגנז לצדיקים לעתיד לבוא, משמע שאף חז"ל הבינו שאין
האור כפשוטו – אור השמש.
וכן לגבי בריאת האשה. התורה מלמדת אותנו בתיאור על יצירתה,
שאין הקשר בין האיש והאשה במשפחת האדם כקשר שבין זכר ונקבה
אצל בעלי החיים. אלא זו מהות אחת, נשמה אחת בשני גופות
– "ודבק באשתו" כי היא לוקחה ממנו, היא חלק ממנו, ולא
שני בעלי חיים שמעמידים ולדות והולכים כ"א לדרכו. ע"כ חז"ל
אומרים ששכינה אלוקית שרויה ביניהם.
וכן הנחש אינו כפשוטו. אלא היצר המפתה את האדם.וכן ה"עפר"
ממנו נטוצר האדם כהיכול אינו עפר כפשוטו אלא החומר הארציאלא
שעיקר מהותו של האדם הוא צלם הא-לקים הרוחני שה' נפח בתוך
גופו הגשמי.
פרשנינו והוגינו בכל הדורות הבינו את התורה בצורה עמוקה יותר.
נראה לי, כי מתוך הסתכלות כללית זו תתורצנה השאלות שהעלית.