התשובה
אמת אמרת שמסגרת ההלכה צריכה להיות יציבה. למרות התנאים
המשתנים והצורך ליישם את ההלכה בכל התנאים, והדבר נראה
לפעמים כתופעה חדשה, כביכול. העקרונות, עצמם הם המשך רציף,
והציבור גם זקוק להמשכיות ורציפות. לכן גם כשמתבקשים יישומים
חדשים יש ליישמם בדרך שתמנע משברים. האיזון בין שמירת הרצף
לבין ההתמודדות עם יישומים חדשים חייב להיות זהיר ועדין. וזו
אחריותם של פוסקי הדור מכאן, ושל ציבור שומרי המצוות מכאן.
מי שמכיר את ההלכה יודע שחידושים רבים מתחדשים כל יום וכל שעה
(!), אלא שהם נעשים בזהירות, ללא רבולוציה על כל השלכותיה
המסוכנות.
את בעיית הקטניות איני מבין. את טוענת שבביתכם אוכלים קטניות
בפסח. א"כ מה מציק לך? ... בביתנו אין אוכלים קטניות ולא חסר
לנו דבר. יש שפע של ירקות ופירות ומעדנים מגוונים ששבעה ימים לא
מספיקים לטעום מכולם. על מה יצא הקצף? על כך ששבוע אחד לא
אוכלים אורז? הגזמת!
לידיעתך, בימי המצור על ירושלים בשנת תש"ח התירו הרבנים לאכול
קטניות אולם אימהות רבות סירבו לאכול אותן בפסח, בניגוד להלכה!
חג הפסח מאופיין בחומרות רבות. לא כל אחד חייב בהן. אך אין ספק
שאווירת הפסח היא אוירה מיוחדת. האם יש עוד עם בעולם שחוגג את
חרותו בדרך זו של מגבלות מרצון (חומרות רבות אינן בגלל ההלכה
דווקא, אלא בגלל יוזמות של נשים ואנשים)?!
חרותנו הפוכה מכל חרות אחרת. לא התפרקות, לא הוללות, אלא
קבלת עול מלכות שמים בשמחה ובאהבה.
וכבר נהגו רבנים תמיד לומר: פסח שמח וכשר. שהשמחה לא תועב
ע"י כשרות מוגזמת. ועם זאת דקדוקי הכשרות יש בהם להרבות שמחה.
כלים מיוחדים, מאכלים מיוחדים, מגבלות רבות, כל אלו אינם פוגמים
בשמחה. אלא לפעמים אדרבה!
הכל תלוי בנכונות הנפשית וההכנות הרוחניות לקראת חג חרותינו.
נדמה לי שכאן מונח יסוד הבעיה שכנראה מציקה לך. האם האדם הוא
יצור רוחני השואף לשלמות רוחנית? או יצור הדונייטי המחפש רק הנאות
חושניות. את נראית לי כנערה רצינית המחפשת תוכן רוחני לחייך
התמידי בכך ורוב שאלותייך תעלמנה מאליהן.