התשובה
דבריך נכונים בחלקם. מחד הרמב"ם כותב כדבריך שדברים שאין
בהם תוצאה מעשית אין לפסוק בהם הלכה, אבל מאידך הרמב"ם
מכריע בהל' תשובה שעל אמונות ודעות אין חלק לעוה"ב ובמקו"א
מכריע שמורידין ואין מעלין על דעות אלו. על כן יש לחלק בין דברים
עקרוניים כגון עקרי האמונה לבין דברים שאינם עקרוניים כגון בדיקת מי
סוטה ואישים מסוימים אם יש להם חלק לעוה"ב וכדו'
לגבי מחלוקת הגר"א והחסידות כבר כתב הגראי"ה קוק זצ"ל (שהוא
עצמו בא ממשפחות מתנגדים וחסידים) שהתנגדותו של הגר"א עשתה
רושם על כיוון התפתחותה של החסידות, שלא להגביר את הרצון של
שאיבת רוה"ק שלא באמצעות התורה על גבי לימוד התורה מפני שהוא
הצינור העיקרי להתקרבות לרבש"ע. ואומנם מן הדור השני של החסידות
וכש"כ בדורות מאוחרים אנו מוצאים את גדולי החסידות שהם גדולי
תורה בגפ"ת. והתנגדות הגר"א גרמה לכך שהחסידות שכיוונה יכל
לגרום ליציאה מעם ישראל – תשוב בעצמה ותכין דרכיה. (עי'
על כך בכתבי הרב זצ"ל ובאמרות טהורות לגרי"מ חרל"פ) וידוע
שהגר"א ברח מוילנה כדי לא להיפגש עם גדולי החסידות, ותלמידו
המובהק הגר"ח מוולוז'ין נפגש עם הגרש"ז מלאדי (ופתח את החלונות
כדי שלא יאמרו שיש מלאכים בפנים אלא "רק" שני יהודים שיושבים
ומדברים).
בכל אופן חז"ל אומרים שעולים לסנהדרין כדי לשאול דבר ה'
– זו הלכה, זו אגדה, זה הקץ... וא"כ ודאי שסנהדרין
ממונית אף על ענייני אמונות ודעות. ובכל הדורות מי שהוציא עצמו מן
הכלל בעניינים אלו הוצא מעם ישראל כמו שפינוזה וכד'.
