התשובה
בהל' צדקה למדנו שהנודב לצדקה לא יתרום את כל ממונו אלא עד
חומש כדי שלא יפול לעול על הציבור שיצטרכו לפרנסו (כתובות נ
ע"א). ולכן נראה שמותר לאדם לחשב את המחר ולחוש שלא יהא לו
ממה להתפרנס. וה"ה שהוא יכול לחוש לכך שלאחר אריכות ימיו לא
תיפול אשתו ומשפחתו לעול על הציבור ותזדקק לצדקה. ומה שמצינו
אצל חכמינו (גיטין מ"ז ע"א) שלא חסו על ממונם, וראו אף בהשארת
"קבא דמוריקא" יותר מדי אלו מעלות מיוחדות שאינן נדרשות מכל
הציבור. ואפילו על ר' יוחנן שהשאיר כה מעט מסופר שחכמים הצטערו
על שמכר כל רכושו כדי ללמוד תורה (עי' שמו"ר פר' מז, ה).
ועיין שו"ת אגרות משה או"ח ב קיא
