התשובה
הכוונה היא שחכמים הרחיקו יותר מגוף העבירה מן התורה, והם
הרחיקו מדברים שבעצמם יש בהם פגם אע"פ שאין האיסור בהם מן
התורה. לדוגמא, חכמים אסרו בשר עוף בחלב מפני שידעו שבעצם
האכילה ממנו נוצר פגם בנפש, אלא שהתורה אסרה עד רמה מסוימת
ומעבר לכך השאירה ביד חכמים. וכן בעבירות אחרות מדרבנן כגון
שניות בעריות. רעיון דומה נמצא בקונטרס דברי סופרים לר' אלחנן
וסרמן הי"ד