התשובה
שאלה:
מנהג כיסוי העינים מופיע באחרונים ובגשה"ח ומבוארים שם
מקורותיו.לפי הזוהר אין נפ"מ בין ארון לקבור הבקרקע פסוק מפורש
הוא ווסף ישית ידו על עיניך
לכבוד הרב יעקב אריאל.
ראיתי שיש מנהג לפזר מאדמת א"י על עיני המת, בין ששמים את העפר על עיני המת בזמן שמשכיבים אותו בקבר, בין שעושים כן לפני שמכניסים את המת לארון הפתוח מלמטה. בשו"ע לא מצאתי לכך מקור, אולם יתכן שמנהג זה נובע מהחיוב לקבור בקרקע.
וכידוע בחו"ל קברו בארון. ומצאתי כתוב בשם ספר 'טוב לכת' לרבי משה פרנקפורט ]סימן שנב ס"ד[וז"ל: בק"א של לחם הפנים מביא מש"כ על התורה שכתב ראייה בשם הזוהר.... ע"ש בזוהר בפרשת ויחי על פסוק ויוסף ישית ידו על עיניך שהבן הממלא מקום אביו ויורש את מקומו מצוה שיעמץ הוא ולא אחר עניו ואח"כ יתן עליהם עפר בקבר והאריך בדבר ע"ש. ועיין עוד בספר נשמת חיים דף פ"ו. עכ"ל. כנראה שאכן זה המקור למנהג זה. אולם בהמשך דבריו של רבי משה פרנקפורט מובא ]טוב-לכת סימן שסב ס"א[ וז"ל: ולפי מה שכתב בדרישה דבזמנינו שנותנים חרסיס על פיו ועיניו הוי במקום עפר דבזמנם ניחא. וע"ל דבארונות שעושין עכשיו אי אפשר שלא יהיו נקבים בצדדיו ]ולמטה[ ובנקב סגי כדאיתא בטור ובפוסקים עכ"ל. ועוד יש לומר לפי מנהגינו שמניחין כיס עפר תחת ראשו הוי כקבור בעפר אע"פי שהכיס מפסיק כיון שהוא מפשתין דק כנהוג אין זה מפסיק ולאותן שנותנין מעפר א"י על פניו של המת ניחא טפי. עכ"ל. כלומר שבכדי לקיים את ההלכה המובאת ביו"ד ]שסב סעיף א'[ שיש לקבור את המת בקרקע. אם קוברים בארון, הרי שמספיק להניח כיס מלא בעפר, או להניח על עיני המת, ודי בכך.
גם החכמת אדם ]כלל קנח סעיף ב'[ הזכיר מנהג זה וז"ל: ומ"מ מי שיש לו עפר אה"ק מפזרין על גופו. עכ"ל. ברם כל המנהג הזה היה כאשר קברו בארון בכדי לקיים את הקבורה באדמה עצמה.
אולם כיום בא"י אנו קוברים בלי ארון ישר לתוך האדמה. וגם באותם מקרים בהם קוברים בארון, הרי שהארון פתוח מלמטה. ואין כלל צורך לפזר עפר על המת או להניח מאה"ק על עיניו. שהלא כולו יהיה מונח בתוך אדמת א"י. ואם כך הוא, מה מקום מנהג זה כיום בא"י?
שאלה:
מנהג כיסוי העינים מופיע באחרונים ובגשה"ח ומבוארים שם
מקורותיו.לפי הזוהר אין נפ"מ בין ארון לקבור הבקרקע פסוק מפורש
הוא ווסף ישית ידו על עיניך
ניצן ת.ד 8 מיקוד 7928700
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
