עישון בשר בשבבי חביות יין

התשובה

כדי לדון בשאלה זו עלינו לברר תחילה אם טעם היין הבלוע בעצים נבלע בבשר בעת העישון. תשובה לשאלה זו ניתן ללמוד מן המשנה (תרומות פ"י מ"ד) העוסקת במקרה דומה: 'תנור שהסיקו בכמון של תרומה ואפה בו הפת – מותרת, שאין טעם כמון, אלא ריח כמון'. בגמרא[1] מוסבר שאף שבדרך כלל אנו אוסרים (לפחות לכתחילה) את טעם האיסור שבמאכל, כאן הדין שונה משום 'דמיקלא איסורי', כלומר בעת פיזור הריח בתנור האיסור כבר נשרף וכלה. הש"ך[2] פוסק שאופן זה מותר אפילו לכתחילה.

ההשוואה בין המקרה שלנו למקרה המובא במשנה אינה מדויקת, משום שבתרומה האיסור חל על טעמה בלבד, והוא אינו נקלט בבשר על ידי הסקת העצים, אולם ביין נסך גזרו איסור גם על ההנאה ממנו, ומהארומה של היין הנלווית לעישון הוא בוודאי נהנה, שהרי לשם כך הוא קנה דווקא עצים אלו. במבט ראשון, בענייננו, שלא מדובר ביין שננסך ממש לעבודה זרה ('סתם יינם'), דין זה נתון במחלוקת בין ה'שלחן ערוך' והרמ"א.[3] לפי ה'שלחן ערוך' הנאה מ'סתם יינם' אסורה, ולפי הרמ"א היא מותרת. אך את דבריו חותם הרמ"א כך: 'אבל לכתחלה אסור לקנותו ולמכרו כדי להשתכר בו... ויש מקילין גם בזה וטוב להחמיר'. אם כן עולה שגם לפי הרמ"א לא ראוי לקנות את העצים הללו כדי ליהנות מטעם היין שייספג בבשר.

אך במקום אחר דן הרמ"א[4] בשאלה דומה מאוד לשאלתנו: האם מותר לזלף טיפות יין על מנת לפזר את ריחן בחלל הבית? במקרה זה הוא פוסק: 'אבל מותר לזלף סתם יינם, דמותר בהנאה'. ב'כנסת הגדולה'[5] תמה: מדוע במקרה זה הרמ"א מתיר את הדבר לכתחילה ואינו מציין שטוב להחמיר שלא ליהנות ממנו? משום כך הוא מחלק בין המקרים:

ויראה שהרב בראש סימן קכ"ג לא כתב לכתחילה אסור אלא לקנותו ולמכרו כדי להשתכר בו, אבל לזלף דאין כאן אלא ריחא בעלמא מותר.

לשיטה זו איסור הנאה מ'סתם יינם' אינו כולל את ההנאה מריחו, ומשום כך יש להתיר אף לכתחילה את השימוש בשבבי עץ הבלועים בסתם יינם. חילוק זה לא יישב את דעתם של כל האחרונים: הש"ך[6] וה'פרי מגדים'[7] כתבו שזהו חילוק דחוק, והגר"א[8] כתב שלמעשה חילוק זה נדחה, וגם זילוף יין והנאה מריחו אסורים לכתחילה, והוא הדין לנידון דידן.

לסיכום, אף שטעמו של היין הספוג בבשר אינו אוסר, לדעת ה'שלחן ערוך' והאחרונים הספרדיים אסור לאוכלו כאשר הוא נהנה מן הארומה הספוגה בו. לשיטת הרמ"א: לדעת בעל 'כנסת הגדולה' הדבר מותר לכתחילה, אך לדעת הש"ך, ה'פרי מגדים' והגר"א השימוש בבשר מותר רק בדיעבד, אך לכתחילה טוב להחמיר ולא להשתמש בשבבי עץ אלו.

[1].   ע"ז סו ע"ב.

[2].   ש"ך, יו"ד סי' קח ס"ק יב.

[3].   שו"ע ורמ"א, יו"ד סי' קכג סעי' א.

[4].   רמ"א, יו"ד סי' קח סעי' ד.

[5].   כנסת הגדולה, הגהות בית יוסף, יו"ד סי' קח ס"ק ט.

[6].   ש"ך, יו"ד סי' קח ס"ק כה.

[7].   שפתי דעת יו"ד סי' קח.

[8].   ביאור הגר"א, יו"ד סי' קנה ס"ק כ.