הכשרת כלי בד

התשובה

הכלל הפשוט המורה את הדרך בדיני הגעלה הינו 'כבולעו כך פולטו'. לפי כלל זה, כלי בד שנגעו בכלי ראשון יוכשרו באמצעות כביסה במים רותחים, ואם נגעו בחמץ יבש (כגון: כיסוי פלטה שכיסו בו חלה) – טעונים ליבון. מובן שהדבר אינו אפשרי ואין אפשרות להכשירם כך.

מקור ראשון שבו אנו רואים שוני בין הכשרתם של כלי בד לשאר הכלים מובא בשם רבנו תם[1] שמתייחס למפות שנשפך עליהן יין או איסור רותח, ומורה שכיבוס יכול להוות תחליף להגעלתם של כלי בד:

הכל יש להתיר בכבוס כלי שני, כי ודאי ידוע שע"י כבוס גדול שחובטין כמה וכמה פעמים אי אפשר שלא יצא האיסור.

בדקדוק דברי רבנו תם נמצא שלא כל כיבוס נחשב כתחליף להגעלה, אלא דווקא כיבוס המתבצע בחום כלי שני. כך גם כתבו הרא"ש[2] ורבנו ירוחם.[3]

מאידך גיסא, בתוספות הר"י מפאריש[4] איננו מוצאים סייג זה, ומדבריו משמע שגם כיבוס צונן מועיל להכשרת כלי בד. כך בפירוש כותבים המרדכי[5] והגהות אשרי,[6] שכיבוס בצונן מכשיר את כלי הבד לשימוש. את דבריהם הביא הרמ"א ב'דרכי משה',[7] וכך פסק גם בהגהותיו על ה'שלחן ערוך'.[8]

לכאורה יש מחלוקת ראשונים אם דווקא כביסה חמה נחשבת כהגעלת כלי בד, אך הש"ך[9] מחדש שאין מדובר במחלוקת, אלא מוסכם על הכול שכלי בד מוכשרים גם בכביסה צוננת, והראשונים המזכירים כיבוס בכלי שני מחייבים זאת רק באיסורים שנדבקים אל הבגד, ויש חשש שלא יוסרו ממנו אלא בכביסה רותחת. כך פסק למעשה גם 'ערוך השלחן'.[10] מדבריהם יש להסיק שהצורך בכביסה חמה אינו מדיני הגעלה אלא מדיני ניקיון, וממילא נראה שבמכונות הכביסה שלנו, המסירות לרוב את כל סוגי הלכלוכים בעזרת חומרים מפרקי שומנים וכדומה, לכל הדעות גם כביסה צוננת מספיקה כדי להכשיר את כלי הבד לשימוש.

יש לציין שה'פרי חדש'[11] פקפק בהיתר האמור, וזו לשונו:

למעשה ראוי להורות שיגעילם על ידי ערוי רותחין בכלי ראשון, דזה מהני לכולי עלמא משום דכבולעו כך פולטו.

למעשה, מן הדין אפשר להכשיר כלי בד לשימוש בפסח או להעביר מבשר לחלב בכביסה צוננת. המהדרין יקפידו לכבס בהרתחה את כלי הבד שבאים במגע חם עם חמץ או עם בשר וחלב חמים

[1].   מובא בתוספות, ע"ז עה ע"ב ד"ה דכיתנא.

[2].   רא"ש, ע"ז פ"ה סי' לג.

[3].   רבנו ירוחם, תו"א נתיב יז. דברי הרא"ש ור' ירוחם מובאים בבדק הבית, יו"ד סי' קכא; הגהות או"ה, שער נח; כנסת הגדולה, יו"ד סי' קכא הגהב"י כד.

[4].   תוספות הר"י מפאריש, בתוך שיטת הקדמונים למסכת עבודה זרה, מהד' בלוי, עה ע"ב ד"ה דכיתנא.

[5].   מרדכי, עבודה זרה סי' תתנח.

[6].   הגהות אשרי, ע"ז פ"ה סי' לג.

[7].   דרכי משה, יו"ד סי' קלח ס"ק ג.

[8].   שו"ע, יו"ד סי' קלח סעי' ח.

[9].   ש"ך, יו"ד סי' קלח ס"ק י.

[10].  ערוך השלחן, יו"ד סי' קכא סעי' א.

[11].  פרי חדש, יו"ד סי' קכא ס"ק יג.