חתך בשוק של עופות

התשובה

החתך ברגל נעשה מטעם הלכות טרפות. הלכה למשה מסיני שיש שמונה סוגי טרפות אפשריים בבהמות ועופות.[1] השמונה הללו מתפרטים לשבעים[2] 'מומים' שונים שמטריפים את בעל החי. אחד מהם הוא קרע בצומת הגידים של העוף. ברגל העוף ישנם שישה עשר גידים, שאם אחד מהם אינו שלם, העוף טרף.[3] חז"ל לא הצריכו לבדוק אף אחד מהטרפות האפשריות בעופות[4] כיוון שלא ראו בכך דבר מצוי הדורש בדיקה, אלא אם כן רואים 'ריעותא', כלומר בעיה ברגל של העוף. כיום, בגלל צורת הגידול של העופות והטיפול בהם, הסכימו כמעט כל פוסקי הדור שצריך לבדוק את צומת הגידים של העוף.[5] כדי לגלות קרע בגידי רגלי העוף, יש אומרים שדי בהסתכלות חיצונית על הרגל. אחרים דורשים לפתוח את הרגל על ידי חיתוך אלכסוני שלה, למשוך את הגידים החוצה ולהביט על הגידים עצמם, כדי לראות האם הם שלמים או לא. וגם כאן נחלקו הפוסקים, האם לבדוק בשוק, שהוא המקום של את כל שישה עשר הגידים, או לבדוק בחלק הצהוב המקושקש של הרגל (שאינו מגיע לשיווק), אף על פי שיש שם רק ארבעה עשר גידים ולא את כל השישה עשר). יסוד ההבדל בין השיטות אינו קשור ישירות להלכות טרפות הגידים אלא להלכות מליחת הבשר. בכל נתח של בשר יש דם, ואסור מן התורה לאכול דם,[6] לכן חייבים לנקר ולהוציא את הדם לפני בישול הבשר. הוצאת הדם יכולה להיעשות על ידי צלייה או על ידי מליחה.[7] הבשר שאנו קונים כבר עבר מליחה, ולכן מותר לבשל אותו בלא פעולות נוספות. (חוץ מלבבות וכבד, הנמכרים בלא מליחה). לכתחילה, כדי להוציא את הדם צריך להמליח את הבשר מכל צדדיו, וכאן טמון ההבדל בין שיטות בדיקת הרגליים. יש מערכות כשרות שחוששות שאחרי פתיחת הרגל הדרושה לבדיקת הגידים, הבשר ייסגר, ולא תהיה אפשרות להכניס בתוכו את המלח. ולכן הם פותחים בחלק הצהוב, שבלאו הכי אינו מגיע לצרכן. הם מוכנים לוותר על בדיקת שני גידים שאינם נמצאים ברגל התחתונה, בגלל הקושי במליחה. כך נוהגים בעיקר בד"צים של אשכנזים, שלפי שיטתם אסור לאכול בשר שאינו נמלח מכל צדדיו, אף בדיעבד.[8] לעומתם הבד"צים הספרדיים פותחים בשוק כי אינם חוששים שהמלח לא ייכנס לחתך; ואף אם לא ייכנס המלח לחתך והבשר יימלח רק מצד אחד, שהוא הצד החיצוני, אין בכך בעיה לדעתם. זאת משום שמבואר ב'שלחן ערוך'[9] שמותר לאכול בשר הנמלח מצד אחד בלבד.