אכילת אפרוח בתוך ביצה

התשובה

לאחר הטלת הביצה מתחיל הריקום – שלב ההתפתחות הראשון של העובר בביצה, ולאחר מכן (ביום ה-14) הוא הופך להיות אפרוח. שני השלבים הללו שונים מבחינה הלכתית.

א. שלב הריקום

יש מחלוקת אם דם הריקום כבר נחשב להיות בשר או שמא הוא דם ביצים שגזרו עליו מדין דם העוף. הרשב"א[1] כתב שהאיסור בדם הריקום הוא כאיסור דם העוף, ולכן אסור מדאורייתא, אולם הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פ"ג ה"ח) כתב: 'ביצת עוף טהור שהתחיל האפרוח להתרקם בה ואכלה מכין אותו מכת מרדות', ואם כן איסור אכילתו אינו אלא מדרבנן. ה'שלחן ערוך'[2] פסק כדעת הרמב"ם שהאיסור הוא רק מדרבנן. הש"ך[3] כתב שיש לחלק בין מקום שיש דם ממש, שאז אסור מהתורה, ובין מקום שכבר אין דם אלא ציר ועפר (גבלא), ואז החיוב הוא מדרבנן, וכן נראה מדברי הבט"ז.[4]

העולה לדינא שאם יש ריקום דם נחלקו הראשונים אם האיסור מדרבנן, אבל בריקום בשר אפשר להקל ולאסור רק מדברי חכמים.

ב. שלב האפרוח

לפי דברי הש"ך[5] נראה שאפרוח שעדיין מצוי בביצה לפני בקיעה – אין בו חיות עצמית, ולכן האוכל אותו עובר רק על איסור דרבנן של 'שרץ השורץ' ולא על איסור דאורייתא, כיוון שבעודו בביצה אין הוא 'שורץ על הארץ'. אולם ה'תבואות שור' (סי' טו ס"ק א) כתב:

אפרוח מעוף טהור שהוא בביצתו משנתרקם ונעשה בשר אסור מדאורייתא משום נבילה ואפי' נזרקה בו נשמה ושבר הביצה והוציאו ושחטו יש לאסרו משום נבילה מדאורייתא דדלמא לא כלה לו זמנו כראוי ולאו בר קיימא הוא כנפל בבהמה דלא מהני ליה שחיטה. ונ"ל דאין להתיר אם שבר הביצה והוציאו או סייע ביציאתו אע"פ שנראה לו שהגיע זמנו לצאת עד שיגדל ויהיה כשאר עופות בני קיימא.

העולה לנו שאפרוח שיצא מהביצה בדרך טבעית – מותר מיד באכילה לאחר שחיטה[6]. אבל אם הוצא לפני זמנו, יש שאמרו שהאיסור הוא רק מדרבנן של 'שרץ השורץ' כדלעיל, אבל אינו מוגדר נבלת עוף, ולכן אם ישחטהו כהלכה אפשר לאוכלו. לעומתם יש אומרים שיש בכך איסור נבלה, ואפילו שחיטה לא תועיל, אלא א"כ האפרוח יצא מעצמו. ב'דרכי תשובה'[7] הביא דעה שלישית שהיא דעת 'רביד הזהב', הסובר שאם ריסקו את הביצה והוציאו אפרוח שלם, יש לבחון אם יודע שכלו ימי גידולו: אם כן, אזי איסורו מדין 'שרץ השורץ' בלבד, ואפשר לשוחטו, אבל אם לא ידוע לו אם כלו ימי גידולו, אסור מהתורה כדין נבלה.

סיכום

העולה לנו שברור שהאפרוח אסור, אלא שיש שאסרוהו כנבלה מדין תורה ולא תועיל בו שחיטה, ויש שאסרוהו מדרבנן וייתכן ששחיטה תועיל בו. להלכה נראה שכיוון שיש כאן ספק של תורה, יש להחמיר ולא לשחוט את האפרוח, ואין לאוכלו.

[1].   רשב"א, תורת הבית הארוך, בית ג שער ה פ"ט.

[2].   שו"ע, יו"ד סי' פו סעי' ח.

[3].   ש"ך, יו"ד סי פו ס"ק כג.

[4].   ט"ז, יו"ד סי' סו ס"ק א.

[5].   ש"ך, שם.

[6].   כמבואר בשו"ע סי' טו סעי' א.

[7].   דרכי תשובה, יו"ד סי' טו ס"ק א.