התשובה
הטעם המופרש מרגלי הדבורים אינו אוסר את הדבש משום טעם
לפגם. אולם רגלי הדבורים עצמן אסורות באכילה ויש לסננן. (ב"י
יו"ד סי' פא אות ח, רמ"א סי' קג ס"ב, ש"ך סי' פא ס"ק כז).
לגבי הדונג יש לדמותו למוצרים אחרים היוצאים מגוף הדבורה עצמה
כגון דבש מלכות גם הדונג כיון שהוא יוצא מגוף הדבורה הוא אסור
באכילה (בניגוד לדבש).אמנם המפרשים כתבו שהדונג הוא שעוה
ולגבי שעוה כתב המג"א (שכא, טז) שאינו ראוי לאכילה. וכמו כן
אינו מתערב בדבש וע"כ למניעת זיוף (בעיקר בפסח) הקפידו האחרונים
בדבש המובא מנכרים שתהיה מעורבת בו שעוה מחלות הדבש, וכיון
שאינו נאכל אינו אוסר את הדבש.
גם דבש מלכות מכיון שאינו ראוי לאכילה אין בו איסור מהתורה אך
מדרבנן יש לאוסרו ולא הותר אלא לחולים בלבד.
אמנם אע"פ שלענין איסור והיתר אין במציאות שניהם בתוך הדבש בעיה,
הרי לגבי מכירה אינו דבש נקי והמוכרו ככזה מאנה את הקונה, שיאלץ
להפריד בין הדבש ובין הפסולת המעורבת בו.
