התשובה
זמן חיוב הפרשת תרו"מ בכל סוגי היבול הוא אחר 'גמר מלאכה'. שלב זה מפורט במשניות[1] בנוגע לזמן חיוב תרו"מ בגידולים השונים. יש הסוברים ששלב זה הוא כאשר הפרי הוכשר לאכילה ע"י הדחק, כפי שפסק בשו"ת הרדב"ז[2] ומוהר"ח ויטאל[3] וכן דעת מו"ז בשו"ת 'ישכיל עבדי'[4] והראשל"צ הרב מרדכי אליהו.[5] מאידך גיסא, יש הסוברים שגמר מלאכה זה הוא עם סיום שלב הפעולות בשדה – רבי אלעזר אזכרי,[6] ובעקבותיו הרב צבי פסח פרנק[7] ומו"ר הרב שאול ישראלי.[8] בדרך כלל אין במחלוקת זו נפקא מינה, משום שלאחר הקטיף היבול גם ראוי לאכילה ע"י הדחק.[9] אולם בזיתים שמיועדים לשמן וענבים שמיועדים ליין, לכו"ע הגדרת 'גמר מלאכה' היא רק לאחר שהפכו אותם למשקה.[10] אלא שבדיעבד ברוב הפירות אם הפרישו לפני 'גמר מלאכה', ההפרשה הועילה.[11] לעומת זאת מענבים שנבצרו ליין ומזיתים שנמסקו לעשיית שמן, והפרישו מהם תרו"מ טרם הכנת היין או השמן, צריך להפריש פעם נוספת בלא ברכה לאחר עשיית היין או השמן. טעם הדבר נתבאר בירושלמי,[12] והוא שקנסו מי שהפריש בדיעבד שההפרשה לא תועיל, כדי שלא יעשו זאת לכתחילה במטרה להימנע מהצורך לשמור את הענבים בטהרה. אמנם דעת הרש"ס[13] שבזמן הזה אין צורך להפריש פעם נוספת, כי לצערנו איננו יכולים לקיים דיני טומאה וטהרה, אך כבר חלק עליו ה'כפתור ופרח'[14] שגם בימינו אין להקל וצריך להפריש פעם נוספת לאחר עשיית היין או השמן.
למעשה, במקרה הנידון יש להפריש פעם נוספת לאחר עשיית השמן ללא ברכה. אולם יש לנהוג קדושת תרומה גם בזיתים שקראו עליהם שם 'תרומה גדולה' ושם 'תרומת מעשר', לעטוף אותם בצורה מכובדת ולהניחם באשפה.
[1]. מעשרות פ"ב מ"א - מ"ה.
[2]. שו"ת הרדב"ז, ב' אלפים סי' קז.
[3]. מוהרח"ו, שער המצוות פר' וילך בשם האר"י.
[4]. שו"ת ישכיל עבדי, ח"ו יו"ד סי' יד.
[5]. התורה והארץ, ח"ה עמ' 28 סעי' כז.
[6]. ספר חרדים, בהקדמה למצוות התלויות בארץ.
[7]. הר צבי זרעים, ח"א סי' פא סעי' יח וסי' פד.
[8]. עמוד הימיני, סי' כט עמ' רצז.
[9]. עי' מאמרו של הרב שמעון בירן הי"ד, התורה והארץ, ח"ב עמ' 221.
[10]. שערי צדק פ"ב ליקוטים ס"ק י, עפ"י מעשרות פ"א מ"ז ומע"ש פ"ג מ"ו; ועי' רש"ס תרומות פ"א ה"ט; מלאכת שלמה, תרומות פ"א מ"ט.
[11]. רמב"ם הל' תרומות פ"ה ה"ד.
[12]. ירושלמי, תרומות פ"א ה"ה.
[13]. רש"ס לירושלמי שם.
[14]. כפתור ופרח, פרק כ (דף תנ ע"ב, מהדורת לונץ).
