בשר בחלב

התשובה

בס"ד

שלום וברכה

שאלה זו איננה רק שאלת מנהגים, אלא שאלה של פסיקת הלכה. ברור שהספרדים הסכימו כולם על שש שעות כמובאר בשו"ע, והרמ"א הביא את המנהג של שעה וסיים שהמדקדקים ממתינים שש שעות אחר אכילת בשר, "וכן נכון לנהוג". על כן זהו מנהג שקבלו עליהם רוב קהלות ישראל, מלבד קהלות מסוימות שבהם נהגו בשעה ויש שנהגו ג' שעות (מזמור לדוד סי' פט, שיטה ו). לכן כל מי שיש לו מנהג מסודר ומקובל יכול להמשיך במנהג אבותיו. כמו כן כל מי שחולה או קטן הנזקק יכול להקל לאחר שעה מאכילת הבשר. אולם אנשים בריאים ברוב קהלות אשכנז נהגו כדברי האחרונים והחמירו שש שעות, וכפי שמשמע גם בזוהר (עיין גר"א ס"ק יא). 

מכיוון שקהילות אשכנז ברובן נהגו לשמור שש שעות, א"כ יש בזה גדר של נדר שהודר על דעת רבים, שהרי כל הקהילה או העיר נהגו כן, והשו"ע סי' ריד דן על קבלת רבים שאין להתירה. ואפילו שהיו יחידים שלא קבלו, אבל הצבור האשכנזי ברובו קבל על עצמו חומרה זו (כפי מנהגי קהילות, יש שאסרו שעות זמניות או מוחלטות, ויש שאסור בעוף 5 ובבקר שש, ועוד שינויי מנהגים שונים), ואין אפשרות להתיר למי שנהג כך, ובייחוד שנהגו כך לא מתוך טעות, אלא מכיוון שהרמ"א אמר שכן נכון לעשות.

כל המקורות שהזכרת היו ידועים לפני הפוסקים, לא התחדש איזה חידוש שלא היה ידוע, אבל החמירו ונהגו כדין שש שעות שהוזכר ברמב"ם, ר"ח, עיטור, רא"ש רש"ב"א (חולין קה ע"א), שערי דורא (סו"ס עו), והב"י הביא את דברי הזוה"ק ועוד מקורות , על כן תמוהה מאד הגדרתך שזה "מנהג שהתפשט כסתם רצון להחמיר", אין רצון ביהדות להחמיר, ההלכה רוצה לנהוג כדין ולא כרצון איש ואיש. אולי לא ראית שיטות הראשונים הללו, ואולי לא התבוננת בגר"א ועוד מפרשים. אבל זה לא רצון להחמיר, אלא כך נהגו כדינה של תורה והדרכתה. רוב קהילות ישראל שקיבלו עליהם את המנהג הזה הרי זה כנדר שהודר על דעת רבים, ואין לו התרה, אלא א"כ אדם חולה, ואז נשאלת השאלה האם חולה צריך התרה חד פעמית, אבל בודאי שאין להתיר באופן קבוע. 

שנזכה לקבל את התורה באהבה רבה

יהודה הלוי עמיחי

מכון התורה והארץ