התשובה
ההסבר לכך שלאחר יב חודש אין צורך לבדוק את התמרים הוא מההבנה שכל בריה ש"אין לה עצם"- דהיינו אין לה מערכת שלד, כפי שאנחנו מכירים בחרקים, שאין להם מערכת שלד, אלא מה שמחזיק את מבנה גופם זו המעטפת החיצונית שלהם (מעטפת הכיטין).
הסדר ההלכתי של הדברים הוא כך: בשו"ע יו"ד פד, ח נפסק אכן שפרי שדרכו להתליע במחובר ונשמר יב חודש לא חוששים לאותה תולעת שדרכה להתליע במחובר. וזה הסבר הגמרא בנח, ב. כאולם גם במקרה זה אין הדבר אומר שפטרנו את כל בעיות החרקים, כפי שמובא בהמשך הסעיף שם וצריך להמשיך ולבדוק את כל התולעים הנוספות שנכנסו לאחר מכן. מקורם של הדברים הוא בגמרא בסז' שהזכרת ששם הגמרא עוסקת במציאויות שונות של פרישת החרקים.
אם כן, אם נצליח להגיע למצב שבו "נבודד" פרי מסוים ונשאיר אותו במקום שבו בוודאות לא תהיה כניסה נוספת של חרקים מבחוץ, וגם מדובר בחרק שלא מטיל ביצים, ואין התפתחות של דורות נוספים, ונצליח לשמור את הפרי למשך יב חודש, רק במקרה זה נוכל לאכול את הפרי ללא בדיקה כגמ' בנח וכשו"ע, אך מכיוון שבידוד כזה למעשה הוא כמעט אינו מצוי, למעשה לא סומכים על היתר זה ובודקים את הכל, כדברי הרשב"א בסוף סעיף ח', שצריך לבדוק את הכל.
באופן מעשי, הידע שיש לנו היום הוא שהחרקים מטילים את ביציהם בכל חלקי הפרי, הן בשכבה החיצונית והן בפנימית, פעמים רבות בתמרים בגלל שנוצר מרווח בין הפרי לגרעין (בשלב הצמל- ההתייבשות) יש לחרקים מקום נח להתפתח, אך אין זה אומר שהם אינם מתפתחים בשאר חלקי הפרי.
בברכת התורה והארץ
דוד אייגנר
