התשובה
תשובה 1:
היתר זה הוא היתר השימוש בקמח, כל התבואה נגועה אבל הותרה לשימוש על פי הראשונים (תרומת הדשן ועוד) לאחר טחינה. גם כאן היסוד הוא טחינה ועושים ממנו גלידה או ריבה, ואז הטחינה היא לא לצורך ביטול הדבר עצמו אלא לצורך עשיית המחית או הגלידה והדבר הותר.
תשובה 2:
בבזילקום יש נגיעות גבוהה מאד של תולעים, ומצויים בו כל סוגי החרקים (מנהרות, תריפסים, כנימות אקריות) הבדיקה קשה וארוכה. יש אפשרות לנקות השאלה היא כמה זמן מקדישים ומשקיעים בכך.
הגדרת הכשר מהדרין תלויה במנקה, כמה הוא מבין בחרקים וכמה זמן הקדיש לעניין.
בדיעבד פרושו שכבר נעשה. א"כ יש לשאול את השאלה אחר מקרה ולא לכתחילה לשאול על דיעבד. ואם השאלה האם אדם עבר עבירה או לא, אזי התשובה היא שאין לזה משמעות, שהרי חשבונות הם של הקב"ה בלבד.
תשובה 3:
הלואיזה מאד נגועה בחרקים, לא מדיני חומרא וכדו´, אלא מעיקר הדין אין לאכלה בלא בדיקה מיוחדת. דבר זה נבדק במעבדות מחקר. גם בצמחים ארומטיים יש חרקים שונים, (שיבא מאד נגועה, רוזמרין נגועה), ואדרבא בגלל השמנים קשה יותר להוריד את החרקים מהירק.
אם באמת כל טיפה וטיפה נבדקת על ידי ראיה אפשר להתיר בדרך זאת, אולם מכיוון שאין אפשרות לבדוק כל טיפה וטיפה בכוס וברור שהחרקים יעלו עם כל נענוע של הכוס, על כן הרי זה מעלים עיניו מהאיסור. אין לשתות אלא בחליטה כאשר הנענע בתוך בגד או ניילון שאין החרקים יכולים לצאת דרכו.
