מרק שהתבשל בו כרוב שאינו מוחזק כנקי מחרקים

התשובה

ב"ה אור לד' שבט ה'תשע"ו

לרונן שפירא

שלום וברכה וכל טוב

בנידון שאלתך אודות הכרוב שגדל בשטח פתוח באופן לא מבוקר, אסור לאוכלו לכתחילה ללא בדיקה מדוקדקת. אולם בדיעבד אם בשלו אותו לאחר שטיפה טובה תוך כדי שפשוף הכרוב במים בקערה או תחת מים זורמים, מותר לאוכלו. מחמת צירוף של שתי ספקות; שמא החרקים ירדו בשטיפה, ואף שיתכן שחלק מהחרקים נשאר גם לאחר השטיפה, קיים ספק נוסף שמא הם נימוחו בתבשיל ובטלו בששים בתוך המאכל. כך שלא רק שהמרק מותר באכילה אלא גם הכרוב מותר באכילה.

תשובה מורחבת:

ירקות שחייבים בדיקה ובשלו אותם, צריך לבדוק אותם מחרקים אחר הבישול. אם הדבר לא ניתן, מותר לאכול את הירקות מחמת הספק, כפי שכתב הרשב"א (תורת הבית בית ג' בית ג' עמ' פד): "כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהן מחוברין לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת... אבל אם עבר ובישל כשאינו יכול לבדוק מותרין כדרך שאמרו בבהמה שאם בא זאב ונטל בני מעיה שהיא עומדת בחזקת היתר, ועוד דהכא איכא תרי ספיקי חדא דילמא לא הוה ביה ואם תמצי לומר הווה ביה, דילמא נימוח ובטיל". וכך פסק השו"ע (יו"ד סי' פד, ט): "עבר ובישל.. בלא בדיקה, אם יכול לבדוק, בודק ואם לאו, מותר....".

אולם לאור הנימוקים שעל פיהם מתירים בדיעבד מאכלים שלא נבדקו – יוצא שאפשר להקל רק במזון כזה שרמת הנגיעות שלו היא פחות מ 50%, שאז חובת הבדיקה שלהם היא מדרבנן מחמת "מיעוט מצוי" של נגיעות באותו מין. לכן כשירקות מסוג זה התבשלו בלא בדיקה ולא ניתן לבדוק לאחר הבישול, מקילים לאוכלם במצב זה, כי מהתורה ירקות אלו הם בחזקת נקיות שהרי הם לא הגיעו ל 50% נגיעות. כמו כן ניתן להקל שלא לבדוק בדיעבד גם מחמת שיש לנו "ספק ספיקא" להקל; שמא בירק שהתבשל כלל לא היו חרקים, ואף אם היו חרקים יתכן שהם נימוחו והם כבר בטלים בששים בתוך התבשיל. כיוון שירק שנימוח אינו נחשב כ"בריה" והוא בטל בששים בתבשיל, כי באופן סתמי יש פי ששים נגד החרקים שבתבשיל (עפ"י תרוה"ד סי' קעא).

אולם ירקות שרמת הנגיעות שלהם היא ביותר מ 50% כפי שקיים בהרבה מגידולי העלים ברוב ימי השנה – בהם לא נאמרה הקולא שניתן לאוכלם לאחר בישול ללא בדיקה, היות שחובת הבדיקה שלהם היא מן התורה. כך מדייק הש"ך (יו"ד סי' פד ס"ק כט) בשם האיסור והיתר הארוך, וז"ל: "אבל פרטיים במדינה שהוחזקו בכך הוי ודאי ולא ספק עכ"ל וכן נראה מדברי מהר"ם מלובלין בתשובה סי' כ"ז". כוונתו לומר שבמינים בהם רמת הנגיעות היא יותר מ 50%, אנו כבר מחשיבים זאת כירקות שהימצאות החרקים היא וודאית. הספק היחיד שהבישול יוצר הוא שמא הם נימוחו ובטל מהם איסור "בריה". אך במצב בו קיים רק ספק אחד לא ניתן להקל בדיעבד, זאת עפ"י הכלל שספק דאורייתא לחומרא. עיקרון זה נכון לא רק לדעת הסוברים שהדין ש"בריה" אינה בטלה הוא מדין תורה כפי שכתב הדרכי תשובה (סי' ק' ס"ק טו בשם טהרת המים). אלא אפילו לדעה המקובלת יותר בפוסקים שהדין ש"בריה" אינה בטלה הוא בדרגת חומרא של דרבנן (עפ"י ט"ז סי' ק ס"ק א, פמ"ג משבצות זהב ס"ק א, כרתי ופלתי ס"ק א) עדיין מחמירים בספק אחד "שמא נימוח", כיוון שאיסור חרקים הוא ספק תורה. המקרה שירקות שחזקתם נגועים שהתבשלו בלא בדיקה, דומה למקרה שחרקים נפלו לתוך סיר שכל עוד שלא הוציאו את כל החרקים שנפלו התבשיל לא נאסר באם לא ניתן לסנן אותו, כפי שפסק השו"ע (יו"ד סי' ק סעי' ג): "קדרה של מרק שנפל שם בריה ונאבדה, אסור הכל", למרות שיש ספק שמא הוא נימוח.

אולם גם בירקות שחזקתם נגועים, אם לפני הבישול שטפו את הירקות היטב תוך כדי שפשופם בתוך קערת מים או תחת מים זורמים, ניתן להקל בדיעבד ולאכול את התבשיל. טעם הדבר הוא, משום שיש לפנינו שתי ספקות; שמא הירק הגיע לבישול נקי מחרקים בעקבות השטיפה הטובה, ואף שיתכן שנשארו חרקים אף לאחר השטיפה, קיים ספק נוסף שמא הם נימוחו בתבשיל ואינם חשובים כ"בריה", והם בטלים בשישים.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב