התשובה
ירקות שחייבים בדיקה ובישלו אותם ללא בדיקה, צריך לבדוק אותם מחרקים אחר הבישול. אם הדבר לא מתאפשר, מותר לאכול את הירקות מחמת הספק, כפי שכתב הרשב"א (תורת הבית בית ג שער ג):
כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהן מחוברין לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת... אבל אם עבר ובישל כשאינו יכול לבדוק מותרין כדרך שאמרו בבהמה שאם בא זאב ונטל בני מעיה שהיא עומדת בחזקת היתר, ועוד דהכא איכא תרי ספיקי חדא דילמא לא הוה ביה ואם תמצי לומר הווה ביה, דילמא נימוח ובטיל.
וכך פסק השו"ע (יו"ד סי' פד סעי' ט):
'עבר ובישל... בלא בדיקה, אם יכול לבדוק, בודק ואם לאו, מותר...'. אולם לאור הנימוקים שעל פיהם מתירים בדיעבד מאכלים שלא נבדקו – יוצא שאפשר להקל רק במזון שרמת הנגיעות שלו היא פחות מ-50%, שאז חובת הבדיקה שלו היא מדרבנן מחמת 'מיעוט מצוי'. לכן כשירקות מסוג זה התבשלו בלא בדיקה ואי אפשר לבדוק אותם לאחר הבישול, מקלים לאוכלם במצב זה, כי מהתורה ירקות אלו הם בחזקת נקיים, שהרי הם לא הגיעו ל-50% נגיעות. כמו כן ניתן להקל שלא לבדוק בדיעבד גם מחמת שיש לנו 'ספק ספיקא' להקל; שמא בירק שהתבשל כלל לא היו חרקים, ואף אם היו חרקים ייתכן שהם נימוחו והם כבר בטלים בשישים בתוך התבשיל. זאת כיוון שירק שנימוח אינו נחשב כ'ברייה' והוא בטל בשישים בתבשיל, כי באופן סתמי יש פי שישים נגד החרקים שבתבשיל.[1]
אולם ירקות שרמת הנגיעות שלהם היא יותר מ-50%, כפי שקיים בהרבה מגידולי העלים ברוב ימות השנה – בהם לא נאמרה הקולא שמותר לאוכלם לאחר בישול ללא בדיקה, היות שחובת הבדיקה שלהם היא מן התורה – אנו מחשיבים אותם כירקות שהימצאות החרקים בהם היא ודאית.[2] הספק היחיד שהבישול יוצר הוא שמא הם נימוחו ובטל מהם איסור 'ברייה', ובמקרה זה – ספק דאורייתא לחומרא. עיקרון זה נכון לא רק לדעת הסוברים שהדין ש'ברייה' אינה בטלה הוא מדין תורה,[3] אלא אפילו לדעה המקובלת יותר בפוסקים שהדין ש'ברייה' אינה בטלה הוא מדרבנן, מכל מקום יש להחמיר כיוון שאיסור חרקים הוא ספק תורה.[4] אולם גם בירקות שחזקתם נגועים, אם לפני הבישול שטפו את הירקות היטב תוך כדי שפשופם בתוך קערת מים או תחת מים זורמים, ניתן להקל בדיעבד ולאכול את התבשיל. טעם הדבר הוא שיש לפנינו שני ספקות; האחד הוא שמא הירק הגיע לבישול נקי מחרקים בעקבות השטיפה הטובה, והאחר הוא שאף אם נשארו חרקים אף לאחר השטיפה, שמא הם נימוחו בתבשיל ואינם חשובים כ'ברייה', והם בטלים בשישים.
[1]. עפ"י תרומת הדשן, סי' קעא.
[2]. ש"ך, יו"ד סי' פד ס"ק כט.
[3]. דרכי תשובה, סי' ק ס"ק טו.
[4]. ט"ז סי' ק ס"ק א; פמ"ג משבצות זהב ס"ק א; כרתי ופלתי ס"ק א.
