התשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
לא הבינותי את השאלה של ירידה לחיי חקלאים, וכי אם יש חקלאי המגדל ערלה אמירה שערלה אסורה באכילה יש בה ירידה לחיי החקלאי, כל דבר הלכה הוא לא ירידה לחיי חקלאים, וחזקה על הכותב שצר לו על החקלאי שלא ימצא פרנסתו בפטל אלא בדבר אחר. כן גם מה שנאמר בפוסקים לעניין חסה שיש בה חרקים, וכרוב שיש בהם חרקים, אין בכך אלא דברי הלכה, וכל דמיון לירידה לחיי חקלאים לא מובן כלל.
אין כאן שאלה של תערובות כלל, השאלה כאן על חיוב בדיקה והרשב"א אמר שיש חובת בדיקה מדאורייתא בכל מקום שיש רוב נגיעות, וחובת בדיקה מדרבנן במקום שיש מיעוט המצוי. הנידון של הפטל הוא רוב נגיעות, ועל כן החיוב בדיקה הוא מדאורייתא, ומי שלא בודק מעלים עיניו מהאיסור. אין נפק"מ בין חרקים פנימיים וחצוניים אם הם מתעופפים או זזים ממקום למקום. אמנם אפשר לנקות פטל אבל הדרך קשה ומסובכת שדורשת השקעת זמן ומאמץ ועל כן עדיף לא להתקרב לכך, כשם שבחו"ל לא אכלו חסה ובארם צובה לא אכלו עלי גפן, ועוד מקומות רבים שלא אכלו ירקות מסוימים, למרות שהם מותרים באכילה ומי שיעמוד לבודקם יוכל לאכלם, אבל המציאות היא שזה לא שכיח ולא רגיל, ועל כן עדיף להורות לציבור להמנע מאכילה, כל זמן שאין פתרון אחר.
בברכת התורה והארץ
הרב יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון
