איסוף כסף עבור משפחת פועל ערבי שנהרג בתאונת עבודה

התשובה

בהלכות צדקה קיימים סדרי עדיפויות, כי התורה מלמדת אותנו שיש לנו 'ערבות הדדית' כלפי האנשים הנמצאים במעגלים הקרובים לנו, הן בנתינת צדקה כספית, הן בכל עזרה אחרת, עפ"י הכלל: 'עניי עירך קודמין'.^[1] במסגרת זו ישנם מקרים שבהם צריך לתת צדקה גם לאנשים שאינם 'בני ברית', משום 'דרכי שלום', כלשון הגמרא^[2] (גיטין סא ע"א): 'מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום', וכפי שנפסק להלכה ברמב"ם^[3] וב'שלחן ערוך'.^[4] אולם נחלקו המפרשים בנוגע ללשון חז"ל 'מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל': יש המפרשים שקיימת חובה כלפי עניי נוכרים אך ורק אם מחלקים באותה עת גם צדקה לעניי ישראל באותו מקום, שכיוון שמפרנסים עניים מישראל, צריך גם לדאוג לעניי הנוכרים במצב זה משום 'דרכי שלום'.^[5] מאידך גיסא, דעת הרבה פוסקים שמפרנסים עניי נוכרים אף כשאין עניי ישראל נמצאים באותו מקום שניתן לפרנסם.^[6] וכתב הב"ח (יו"ד סי' קנא אות יא): 'כבר נהגו לפרנס ענייהם אף בלא עניי ישראל'. אך למעשה הדבר תלוי בנסיבות העניין.^[7]

לאור זאת ניתן לומר שבמקרה כזה בהחלט ראוי לתת סכום כסף כסיוע למשפחתו של הפועל, שאף אם אין איבה אם לא ייתנו להם, מכל מקום יש בנתינה משום קידוש השם בכך שתושבי היישוב אינם מתעלמים ממנו.^[8]

לסיכום, מותר לאסוף כסף עבור משפחה של פועל נוכרי שעבד ביישוב ונהרג בתאונת עבודה, על פי דעת הפוסקים שניתן לפרנס עניי נוכרים משום דרכי שלום, גם אם באותו זמן לא צריך לפרנס עניי ישראל. בנוסף לאמור, יש בכך גם קידוש ה' יתברך, כשאיננו מתעלמים ממשפחה של פועל נוכרי שעבד עבורנו.

[1].     עפ"י מדרש תנאים על הפסק דברים טו, ז: 'כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך... כי פתוח תפתח את ידך לו'; וכן במדרש תנחומא משפטים, ח; ולאור זאת פסק הרמב"ם, הל' מתנות עניים פ"ז הי"ג; ושם פ"י הט"ז; ושו"ע, יו"ד סי' רנא סעי' ג.

[2].     גיטין סא ע"א: 'מפרנסין ומכסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום'.

[3].     רמב"ם, הל' מתנו"ע פ"ז ה"ז.

[4].     שו"ע, יו"ד סי' קנא סעי' ד; רמ"א, יו"ד סי' רנא סעי' א בהגה.

[5].     כן דייק מהר"י קורקוס, הל' מתנות עניים פ"ז ה"ז; בדעת רש"י, גיטין סא ע"א ד"ה עם; ובדעת הרמב"ם, הל' מתנו"ע פ"ז ה"ז; וכן משמע מהגהות מרדכי, גיטין אות תסד.

[6].     לדעה זו הלשון 'עם עניי ישראל' אינה בו זמנית דווקא, אלא שחובה לדאוג אף להם, עפ"י דברי הר"ן, גיטין סא ע"א; רשב"א וריטב"א, גיטין סא ע"א; בעקבות תוספתא גיטין פ"ה הי"ח; וכן עפ"י הירושלמי גיטין פ"ה ה"ט; וכן פשט לשון השו"ע, יו"ד סי' קנא סעי' יב; וכפי שלמד גם הש"ך, לשו"ע שם ס"ק יט, בדבריו; וכפי שגם דייק הגר"א, בביאורו לשו"ע, יו"ד סי' רנא ס"ק ב; אע"פ שמלשון הרמ"א משמע שהוא חולק על כך. הערת עורך: י"פ. ור' במאמר הרב אבישי בן דוד, 'סיוע לנכרים במקום אסון', אמונת עתיך 124 (תשע"ט), עמ' 99–109, ובפרט עמ' 100–103.

[7].     כן כתב מהר"י קורקוס, הל' מתנו"ע פ"ז ה"ז; וכן הכריע דרך אמונה, הל' מתנו"ע פ"ז ס"ק מ"ד; ועי' עוד בדברי הרב מרדכי לבאטון זצ"ל, ראב"ד ארם צובה, בשו"ת נוכח השולחן, יו"ד סי' יא; ידי אליהו, על הרמב"ם הל' מתנו"ע פ"ז ה"ז.

[8].     עפ"י תשובה בעל-פה שהשיב לנו מו"ר הרב יעקב אריאל שליט"א.