מתחו רשת 'פינג פונג' עד שנקרעה

התשובה

א. גיל התלמידים

אם מדובר על ילדים שעדיין אינם בני מצווה, יש לדון אם לחייבם. הרי קבעו חז"ל ש'חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין'.^[1] ואם כן הקטן פטור. ואע"פ שיש המחייבים את האב לשלם אם הזיק בחפצים של האב מדין אש או מדין חינוך^[2] או את הקטן לשלם אחרי שיגדל,^[3] במקרה פה שלא מדובר על מזיד, ספק אם ניתן לחייבו בתשלום.

 ב. רשת מושאלת

נראה שהמורה היא משאילה והנערים הם שואלים, וכאשר הרשת הושמה על השולחנות ונמתחה יתר על המידה, זה מוגדר כ'מתה מחמת מלאכה' ושואל פטור מתשלום. במסכת בבא מציעא^[4] למדנו:

אמר רבא: לא מיבעיא כחש בשר מחמת מלאכה דפטור, אלא אפילו מתה מחמת מלאכה – נמי פטור. דאמר ליה: לאו לאוקמא בכילתא שאילתה.

כלומר השואל אומר למשאיל: אני לא לקחתי את הפרה כדי שתעמוד בנחת ברפת; אני לקחתיה כדי לעבוד עימה, והיות שידע המשאיל שיש בלאי צפוי, הוא מוחל כביכול על הבלאי והנזק האפשרי. אף במקום שבו הנזק שקרה היה יכול להיות מוגדר כנזק בידיים והיה מחייב בתשלום, כאשר מדובר על מתה מחמת מלאכה – השואל פטור.^[5]

אלא שדבר זה תלוי מאוד בצורה שבה הונחה הרשת על השולחנות, כי אומנם ישנו פטור של מתה מחמת מלאכה, אך לא כאשר השואל שינה בשימוש. כאשר השואל שינה, זה נקרא פשיעה, ועליו לשלם.

כך פסק הרמ"א:^[6]

שינה מהר לבקעה ומבקעה להר ונתייגעה ומתה, חייב. וכן אם שכרה להוליכה למקום אחד, והוליכה למקום אחר, ואויר הדרך משונה מבמקום אחר, חייב; וכן כל כיוצא בזה.

ולכן צריך לברר את המקרה היטב: אם מדובר במתיחה שאדם סביר היה עלול לטעות בה ולחשוב שהרשת מתאימה אלא צריך למתוח מעט – השואל פטור, כיוון שמתה מחמת מלאכה. אבל אם מדובר על מציאות בה כל בר דעת מבין שיש פה שימוש לא ראוי ברשת – זו פשיעה, והשואל חייב.

ג. 'בעליו עימו'

מבואר בגמרא (בבא מציעא צז ע"א) שרב שקיבל חפצים מתלמידיו ונגנבו או אבדו, במשך כל השנה פטור מלשלם, כיוון שהתלמידים משועבדים לרב שיכול להחליט איזו מסכת ללמוד, וברגל הרב משועבד לתלמידים שחייב ללמדם הלכות יום טוב (וחל כאן הדין של 'בעליו עמו'). האם במורה ובתלמידים הדין שונה? נראה שמשתי סיבות הדין אינו דומה: האחת, המורה והתלמידים אינם מחליטים מה ללמוד אלא משרד החינוך, ושנית, המשכורת משולמת מאת משרד החינוך, ולכן המורה משועבדת בכלל לגוף שלישי.

ד. מי משלם

אם מדובר על פשיעה – שני התלמידים צריכים להשתתף בשווה בתשלום, שכן שניהם הזיקו שווה בשווה, ואין זה משנה של מי היה הרעיון.

ה. הערה כללית

ראוי לפנים משורת הדין לא להטיל הכול על השליח (אם כל הכיתה תכננה לשחק), אלא שכל הכיתה תעשה מגבית ויקנו רשת חדשה.

מסקנה

א. תלמידים למטה מגיל בר מצווה – פטורים מתשלום.

ב. תלמידים למעלה מגיל בר מצווה שמתחו את הרשת באופן מוגזם – חייבים בתשלום, ואם זה מעט יותר מכראוי באופן שהיה מקום לטעות שזה מתאים – פטורים.

ג. במקרה שחייבים, שניהם מתחלקים בתשלום.

[1].     משנה ב"ק פ"ח מ"ד.

[2].     ראה מאמרו של הגרז"ן תחומין יח, עמ' 48.

[3].     עי' במאמרו המצוין של ידידנו הגר"נ חי,  תחומין לד, בעניין קטן שהזיק.

[4].     צו ע"ב.

[5].     ראו שו"ע, חו"מ סי' שפא.

[6].     רמ"א, חו"מ סי' שט סעי' א-ב.