אדם שגרר בטעות דוקרנים לכביש וכתוצאה מכך נגרם תקר לרכב

התשובה

א) הגדרת הנזק

אנו יוצאים מנקודת הנחה שהרבש"ץ נהג כראוי בהניחו את הדוקרנים בצד הכביש שכן אלו צורכי הביטחון. כיוון שהדוקרנים הונחו בצורה שהונחו ברשות, הרי שהגנן פטור וכפי שכתב ה'שלחן ערוך' (חו"מ סי' תיב סעי' ב):

הניח הכד במקום שיש לו רשות להניחו, כמו במקום פנוי שלפני בית הבד, ובא אחר ונתקל בו ושברו, חייב. ואם הוזק בו המהלך, בעל הכד פטור, מפני שהיה לו להסתכל.

והגנן חייב בחלק מהמקרים, כפי שפסק ה'שלחן ערוך' (חו"מ סי' תיא סעי' ג):

אם הניחם ברשות הרבים, ולא הזיקו במקומם, אלא נתגלגלו למקום אחר על ידי רגלי אדם או רגלי בהמה, אם הזיקו דרך הלוכן על ידי רגלי אדם חייב המגלגל הכל, שהוא פושע בהיזק זה, ובעל התקלה פטור.

ב) נזקי כלים בבור

במקרה זה, הנזק לא נגרם לאדם אלא לרכב. רכב נחשב לכלי ובנוגע לנזקים שנגרמו לכלים בבור קבעה הגמרא (בבא קמא כח ע"ב): 'שור ולא אדם חמור ולא כלים', והמזיק פטור על נזקים שנגרמו ע"י בור לכלים [=רכב] של חברו. לפי זה אף אם פעל ברשלנות גמורה פטור מתשלום. יש פוסקים הסוברים שאדם חייב לצאת ידי שמיים ולשלם על נזקים שנגרמו לכלים על ידי בור, ולפי הפוסקים הללו על הגנן שיצר את ה'בור' מוטל לשלם לניזק. 

ג) הניזק יכול היה להקטין את הנזק

אם הניזק לא היה יכול לעצור לפני הפגיעה בגלגל השני - אין מקום לחלק בין הפגיעה בגלגל הראשון ובין הפגיעה בגלגל השני. אם הניזק היה יכול לעצור וברשלנות המשיך בנסיעה (דבר שצריך להתברר), ישנם מקרים בהם אין לחייב על הנזק שניתן היה למנוע. 'פתחי חושן' מציין כמה מקרים בהם כאשר הניזק יכול היה למנוע את הנזק, אין לחייב את המזיק בתשלום. לדוגמה כאשר הנזק נעשה בשוגג. אולם נראה שאם הניזק יכול היה לעצור והוא הביא על עצמו את הנזק בידיים, אין לחייב את המזיק בכך כיוון שהניזק עשה מעשה בידיים שמזיק לעצמו, וזה שונה מהמקרים שהביאו הפוסקים לכך שאין לחייב את הניזק במקרה שהיה יכול להקטין את הנזק.

ד) שומת הנזק

כתב ה'שולחן ערוך' (חו"מ סי' שפז סעי' א):

הרי שהרג בהמת חבירו או שבר כליו, שמין כמה היתה הבהמה שוה וכמה הנבילה שוה, וכמה היה הכלי שוה והוא שלם וכמה שוה עתה, ומשלם הפחת לניזק עם הנבילה או הכלי השבור, כדרך שנתבאר בשורו שהזיק.

כלומר המזיק צריך לשלם לניזק את דמי החפץ כפי שהיה שווה בשעת הנזק, ולא חפץ חדש. בנוסף, השברים שייכים לניזק, והמזיק רק משלים את הערך הכספי שנחסר. לכן אם יש 'שוק' לגלגלים משומשים צריך לשלם לניזק כפי ששווה גלגל משומש. אם אין שוק לצמיגים משומשים, והדרך היא לקנות רק צמיגים חדשים, הפוסקים כתבו כמה דרכים כיצד לשום את ההבדל בין חפץ משומש וחפץ חדש. הדרך הפשוטה ביותר היא לשום את הנזק לפי משך השימוש הצפוי: אם ניתן להשתמש בצמיג במשך ארבע שנים בממוצע, ומחירו 400 ₪, אזי על נזק לצמיג שהיה בשימוש במשך שנתיים, יש לשלם 200 ₪. דרך זו נאמרה ע"י הרב קרליץ והיא מאוד פשוטה לחישוב, אבל היא דורשת הסכמה של הצדדים להתפשר כך, כי לפי הדין, השומא בדרך זו אינה כל כך מדויקת. 

סיכום 

1) אדם שברשלנותו נגררו דוקרנים לכביש חייב לשלם מדין 'בור'. 

2) אם ניזוקו כלי רכב המזיק פטור מלשלם בדיני אדם, ויש פוסקים המחייבים לשלם בדיני שמיים. 

3) המזיק חייב לשלם את שווי החפץ שניזוק, ובמקרה זה צמיג משומש. אם לא ניתן לקנות צמיגים משומשים אלא רק חדשים, יש לנהוג בדרך פשרה ולפצות את הניזק בהתאם למשך הזמן שהצמיג שניזוק היה אמור להיות תקין.