התשובה
החיובים המוטלים על המשכיר הם דברים הקשורים לתחזוקת הבית והם מעשה אומן, כפי שכתב הרמב"ם:[1]
כל כיוצא באלו מדברים שהן מעשה אומן, והם עיקר גדול בישיבת בתים והחצרות... ובכל אלו הדברים – הולכין אחר מנהג המדינה.
לאור זאת המשכיר היה צריך לשלם על התיקון, ובתנאי שאיש מקצוע יכול לתת חוות דעת לפיה אין סימן לרשלנות מצד השוכר.[2] אולם לדעת 'עמק המשפט' חיוב המשכיר הוא לתקן צינור רק אם הוא נשבר או נסדק, אך אם הצינור תקין, החובה עוברת לשוכר.[3] למעשה במקרה זה, שסיבת הסתימה אינה ידועה, השוכר ישלם על התיקון, היות שלא ברור שהסתימה לא נגרמה בגללו. לכך יש לצרף את הדעה של 'עמק המשפט' לפיה אין חובה כלל על משכיר לתקן סתימה בצינור. לגבי הנזקים שנגרמו לרהיטים ממי הביוב, הם אינם באחריות המשכיר, שכן אין זה ממונו, ואף הסתימה שנגרמה לא נבעה מהתרשלות שלו.[4]
לסיכום, המשכיר פטור מתשלום הן על הוצאות פתיחת הסתימה והן על הנזקים שנגרמו לרהיטים.
[1]. רמב"ם, הל' שכירות פ"ו ה"ג, וכ"פ הרמ"א בסי' שיד סעי' ב.
[2]. כן כתב ערוך השלחן, סי שיד סעי' ד: 'המנהג אצלנו שאם נתקלקלו דברים כאלו במשך ימי השכירות מתקנם המשכיר אם לא שהיה בפשיעת השוכר או אחד מבני ביתו דאז אין על המשכיר לתקן'.
[3]. עמק המשפט, ח"ה סי' נד.
[4]. במקרה שהמשכיר התמהמה בתיקון הסתימה, וכתוצאה מכך נגרמו נזקים נוספים, אז יש מקום לחייבו לפחות בדיני שמיים.
