התשובה
נקדים ונאמר כי הלכה למעשה בדיני ממונות ניתן לפסוק רק לאחר שמיעת שני הצדדים. על כן נאמרים דבריי בהסתייגות, בהנחה שאין נתונים רלוונטיים נוספים שאינם מופיעים בשאלה.
באופן עקרוני אדם מועד לעולם, וחייב לשלם גם על נזקים שעשה שלא במתכוון. עם זאת, נראה שבמקרה זה אתן פטורות מלשלם על המשקפיים מן הטעם הבא: זריקת המשקפיים נעשתה כתוצאה מהאמירה שלך ומהמעשה של חברתך. האמירה שלך אינה מהווה נזק ישיר אלא רק גרימת נזק בעקיפין. אמנם לעתים יש לחייב גם על גרימת נזק בעקיפין, אך נראה שבמקרה זה ניתן לראות את האמירה כאונס, משום שנבעה מהיסח הדעת ומן העובדה שקודם לכן קבלתן רשות לזרוק את הכול. על גרמא באונס אין מחייבים, ומשום כך את פטורה מלשלם. מאידך גיסא, חברתך שזרקה את המשקפיים עשתה זאת על פי רשות שקיבלה ממך, ונראה שהיה לה יסוד להניח שניתן לסמוך על דבריך, ונמצא שהיא נחשבת כמי שהזיקה באונס גמור ולכן גם היא פטורה.[1]
