התשובה
הרא''ש[1] פוסק שבמקרה ששניים נתאבקו יחד, והפיל האחד את חברו לארץ ונפל עליו, ובנפלו עליו סימא עינו של התחתון, החובל פטור מתשלום נזק, צער, בושת, שבת וריפוי. הסיבה לכך היא שבמריבה אין אפשרות לשמור שהאחר לא יינזק, ולכן מלכתחילה המתאבקים מוחלים זה לזה על כך; וזו לשון הרא"ש:
כי הדבר ידוע כששניהם נתאבקו עיקר כונתם שיפיל האחד את חברו, וכשהאחד נותן על חברו, אי אפשר לו לצמצם ולכוין שיפילהו בנחת כדי שלא יזיקו, כי בכל כחן מתאבקין, וכל אחד מכוין להפיל חברו, אם יזיקנו, ואדעתא דהכי נתאבקו יחד.
תשובת הרא''ש נפסקה להלכה ב'שלחן ערוך',[2] ולפי זה כאשר נערים משחקים בכדור, כל אחד יודע שלפעמים עלול הכדור לפגוע בפני המשחקים, ועל דעת כן הם משחקים. לכן כל אחד מוחל מראש לשני על נזקו. אם אחד בעט בכדור ושבר את משקפי חברו, הוא פטור מתשלום הנזק, שכן הדבר נעשה בלא כוונה ותוך כדי המשחק. בדומה לכך נפסק ב'שלחן ערוך'[3] שאם הזיק אדם לחברו בסעודת פורים בהיותו שיכור – הוא פטור מלשלם. גם שם העיקרון דומה: כיוון שאין כוונה להזיק במזיד, וכל אחד מוחל מראש על נזק העלול להיגרם – המזיק פטור. אם כן, גם במקרה של משחק כדורסל, כל המשתתף במשחק יודע שלעתים נגרמים נזקים, ומראש כל אחד מוחל על נזקיו, ולא ניתן לחייב את הפוגע. לעומת זאת, כאשר הנזק נגרם תוך כדי מריבה של שניים שמתכוונים להזיק אחד לשני, הדין שונה. כתב השו''ע:[4]
שנים שחבלו זה בזה, אם חבל האחר בחבירו יותר ממה שחבל בו הוא, משלם לו במותר נזק שלם. ודוקא שהתחילו שניהם כאחד, או לאחר שחבל בחבירו חזר גם הוא מיד וחבל בו; אבל אם התחיל האחד, השני פטור, שיש לו רשות לשני לחבול בו כדי להציל עצמו.
כלומר אם האחד התחיל לריב עם חברו, וחברו רק התגונן, המתגונן פטור אם הזיק למתחיל, כיוון שהיה מותר לו להכות את תוקפו. אך אם המתחיל במריבה גרם חבלה לחברו, אף על פי שלא הייתה לו כוונה ממש להזיקו, הוא חייב בנזקיו. התשובה לשאלה היא אפוא כדלהלן:
1. אדם המזיק חייב גם אם הזיק באונס (אלא אם כן זהו אונס גמור), אך לגבי תשלום בושת, החיוב הוא רק אם הייתה כוונה לבייש.
2. יש משמעות לשאלה 'מי התחיל במריבה' שכן למי שהותקף מותר להתגונן, במקרה שהתחילו ביחד לריב זה עם זה, חייבים שניהם זה לזה בתשלום הנזקים. במקרה שנאבקו שלא מתוך כוונה לגרום נזק, אין חובת תשלום גם אם נגרם נזק.
3. 'התחלה במריבה' – משמעותה נתינת מכות שדורשות הגנה עצמית.
