התשובה
א. בירור העובדות
בשאלה זו חסרים כמה נתונים. האחד, מהו משך חוזה העבודה? האם מדובר בחוזה עבודה המוגבל בזמן או בשאינו מוגבל בזמן? לצורך העניין נניח כי מדובר בחוזה שאינו מוגבל בזמן (התשובה תהיה נכונה גם לחוזה המוגבל בזמן, במידה והמעסיק מבקש לשנות את תנאי ההעסקה בתוך תקופת ההעסקה).
השני, האם תנאי העבודה ההתחלתיים סוכמו עם העובדת במפורש, או שכך היא הבינה? האם הסיכום נעשה ברשות ובסמכות, או שההנהלה המקומית סיכמה על דעתה, מבלי לקבל את הסכמת העמותה? לצורך העניין נניח כי מדובר בסיכום מפורש שנעשה ברשות ובסמכות, וכעת העמותה מבקשת לשנות את התנאים, והיא העבירה את ההנחיות החדשות להנהלה המקומית.
נענה על השאלה לאור הנתונים הללו.
על פי ההלכה, אחרי שהוגדרו מהות העבודה ומשך זמנה, לא יכול המעביד לשנותה אלא בהסכמת העובד.[1] למרות זאת, ישנם מקרים שבהם מותר למעביד לשנות את סוג העבודה המוטלת על העובד, והם מפורטים ב'שלחן ערוך'.[2] חז"ל לא הגדירו במפורש מה נחשבת הרעה בתנאי העבודה, ועד כמה צריכה להיות הדרישה כבדה יותר ממה שסוכם, על מנת שהעובד יוכל להתנגד לבצעה. ברם, בפוסקים[3] מובא כי כל מידה של הכבדה, אפילו אם היא סובייקטיבית, די בה כדי להצדיק את התנגדות העובד. כך לדוגמה שינוי של רמת התלמידים בכיתה מכביד ומצדיק התנגדות; שינוי במספר ימי העבודה הנדרשים מהעובד הינו שינוי המחייב את הסכמתו, ולא ניתן לעשותו ללא הסכמתו. לכן הפחתה בשכרו של העובד עקב היעדרותו מהעבודה בימי החופשה שסוכמו איתו מלכתחילה אינה אלא הלנת שכר שרירותית ואסורה על פי ההלכה.
בנוגע לשאלה אם מדובר בהרעת תנאים, לעניין החשבת התפטרות הנעשית בעטיה כפיטורין המזכים בפיצויי פיטורין, התשובה היא חיובית. שאלה זו לא עסקה בנושא פיצויי הפיטורין, אולם במידה ואלו יבוא לכדי דיון, יש לומר כי הפוסקים מכירים בפיצויי הפיטורין אשר נקבעו בחוק כמחייבים גם על פי ההלכה.[4] בתי המשפט במדינת ישראל נדרשים לשאלת הרעת התנאים כאשר באים לדון בדין פיצויי פיטורין המגיעים לעובד שפוטר או שהתפטר 'מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה'. וכך קובע חוק פיצויי פיטורין תשכ"ג סעיף 11.א:
התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים.
שינוי של ממש בימי החופשה נכלל בוודאי בגדר של הרעת תנאים, ובמידה ותחליטי להתפטר – זכותך לדרוש פיצויי פיטורין מהעמותה.
א. במידה והמעסיק או מי שהוסמך בשמו לקבל עובדים לעבודה סיכם עם העובדת על מידה מסוימת של ימי חופשה, לא ניתן לפחות מהם ללא הסכמת העובדת, ולא ניתן לדרוש מהעובדת לעבוד בימי החופשה שסוכמו עמה.
ב. הפחתה בשכרה של העובדת עקב היעדרותה מהעבודה בימי החופשה שסוכמו איתה מלכתחילה אינה אלא הלנת שכר שרירותית ואסורה על פי ההלכה.
ג. עובדת שנאלצה להתפטר, עקב דרישה זו, דינה כמפוטרת, והיא זכאית לקבל את פיצויי הפיטורין המגיעים לה על פי החוק, אותו מקבלת גם ההלכה.
[1]. בבא מציעא פג ע"א; תוספתא בבא מציעא פ"ז ה"ה.
[2]. שו"ע, חו"מ סי' שלה סעי' א.
[3]. תשובת הרמב"ן סי' א, מובא ברמ"א חו"מ סי' שלה סעי' א, ומוסבר בסמ"ע שם ס"ק ה.
[4]. כך פסקו הדיינים הציץ אליעזר (אב"ד), הרב עובדיה יוסף והרב קאפח בבית הדין הרבני בירושלים בשנת תש"כ בפסקי דין רבניים, חלק ד פס"ד בעמוד 126; הובא גם בשו"ת ציץ אליעזר, ח"ז סי' מח, קונטרס אורחות המשפטים סי' י: 'הדבר הזה של קיום מנהג כללי בארץ לשלם פצויים לפועלים ופקידים לסוגים השונים ע"ח חדש לשנה לפי המשכורת החדשית האחרונה, הוא בבחינת זיל קרי בי רב הוא ומושרש כן בארץ זה עשרות שנים באין חילוק אם הוא עובד במשרה שלימה לבין אם הוא עובד חלקי, לכן בודאי אדעתא דהכי קבלה הנתבעת את התובעת לעבודה ואינה יכולה להישמט ממילוי אחרי נוהל זה'. כך פסק גם בית הדין הרבני, בת"א בשנת תשי"ט, פסקי דין רבניים חלק ג פס"ד בעמוד 272; ובית הדין הרבני בחיפה בשנת תשט"ו, פסקי דין רבניים חלק א פס"ד בעמוד 330; כ"כ בשו"ת מנחת יצחק, ח"ו סי' קסז; וראה פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירורי יהדות ג עמוד קצא, שם ביה"ד מדקדק בלשון החוק כדי לחשב את שיעור הפיצויים; וראה בשו"ת תשובות והנהגות לרב שטרנבוך, ח"ה סי' שסג, הקובע כי יש לקבל את חוק פיצויי הפיטורין ככתבו וכלשונו: 'בפיצויי פיטורין שעיקר חיובם אינו מדין תורה אלא מצד מנהג המדינה וקי"ל שכירות פועלים הכל כמנהג המדינה, היינו דוקא מה שכתוב במפורש בחוק כהסדר לפיצויים, והשוכר את הפועל שניהם מקבלים על עצמם את מנהג המדינה'.
